אישה

בתערוכתה “אישה” עוסקת נעמי גפני בהיבטיו של הדמוי הנשי. כל היבט יצוק מחומר שונה, בטכניקה שונה ומייצג פן מסוים מהמורכבות רבת הפנים של האישה.
תבליטי-אדמה גדולי ממדים מרושתים ברשתות מתכת, מחזירים את האישה למקורותיה הפרה-היסטוריים ומעניקים לה נוכחות חזקה ובלתי חדירה. בדים רכים משקפים את תכונותיה הרכות, השבריריות והחשופות לפגעי הזמן. חומרים פלסטיים שקופים, רכים וקשיחים חושפים לפני הצופה חלקים החבויים בגופה, לתוכם פולשת הרפואה המודרנית, כדי לוודא שגם האישה המודרנית תממש את תפקידה- הבטחת הולדתם של הדורות הבאים.
החלל בבית האמנים, המאכסן את מכלול העבודות, מזמין את הצופה להיכנס ל”מקדש” עתיק-חדש. “מקדש” בו יש מקום הן לתפיסות העתיקות והן למודרניות, על מקומה של האישה ועל המיתוסים שנקשרו בה.