תערוכות רצות

כשמדברים על צילום מבוים, נוטים לחשוב על סטים, על פעולה פרפורמטיבית ועל דרמה הנבנית מראש. בעבודותיה של נגה דייויס הבימוי פועל אחרת: לא כהמצאה של עולם חלופי, אלא כמנגנון של השהיה. זהו מהלך, המאפשר למציאות להופיע מבלי להתקבע על משמעות אחת; לא לכפות סיפור, אלא לאחוז לרגע במצב עדין, שכבר...

כבמחזה מתמשך עולות לאורך השנים דמויות משפחתה של מיכל טמיר על גבי ניירות ובדים גדולי ממדים. טמיר מציירת אותן שוב ושוב בהתנהגויות, בפגישות ובמחוות יומיומיות שגרתיות. תערוכת היחיד הראשונה שלה, "אוהל אדום", מקבצת גם היא אל תוכה את המשפחה הסובבת אותה, אולם גוף העבודות החדש מכיל הפעם אך ורק נשים....

בתערוכת היחיד של אלעד אמסלם, טקס, סמלים, פעולות ואירועים הופכים את חלל התצוגה למרחב סף שבין היומיומי, הטקסי והאמנותי, ומזמינים התבוננות מחודשת בקשר שבין אדם לאמנות ובערכי היופי והאשליה. אמסלם מערער על גבולות ושואל, היכן מתרחש מעשה האמנות. התערוכה מורכבת מסדרה של התרחשויות חוזרות בתוך מרחב ציורי טעון משמעות, המאפשרת...

עבודותיו של שי אריק פועלות מתוך מצב ביניים מתמשך. הן אינן מתכנסות לשיא דרמטי, אלא מתעקשות על השהיה, על חזרה ועל חיכוך, על גרירה והסטה קלה. ואולם, למרות עדינותן, הן טעונות במלוא התוקף של הממשי. המהלך הפיסולי אינו סוגר צורה, אלא מחזיק–לא־מחזיק אותה. חומרי העבודה המוצבים בחלל הגלריה חוברים ומתפרדים....