Cu | תערוכה בסדרת נדבך 18

אֲנִי יוֹדֵעַ יַעַר, וּבַיַּעַר
אֲנִי יוֹדֵעַ בְּרֵכָה צְנוּעָה אַחַת:
בַּעֲבִי הַחֹרֶשׁ, פְּרוּשָׁה מִן הָעוֹלָם,
בְּצֵל שֶׁל-אַלּוֹן רָם, בְּרוּךְ אוֹר וְלִמּוּד סַעַר,
לְבַדָּה תַּחֲלֹם לָהּ חֲלוֹם עוֹלָם הָפוּךְ
וְתַדְגֶּה לָהּ בַּחֲשָׁאִי אֶת-דְּגֵי זְהָבָהּ –
וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-בִּלְבָבָהּ.

מתוך הברכה של ח.נ. ביאליק

בעבודה “ביצה” (Swamp) משנת 1971, רוברט סמיתסון וננסי הולט נעים עם מצלמת קולנוע בתוך ביצה. כמו בכל יצירותיו של סמיתסון, העבודה נוגעת במתח בין האתר (site) והלא-אתר (non-site), בין התפיסה (perception) ובין התהליך (process). האתר המשמעותי בעבודותיו של סמיתסון הוא הטבע, השואף תמיד למצב של אנטרופיה, ובו מתרחשת הפעולה האמנותית הממשית. הלא-אתר (non-site) הוא חלל התצוגה, קוביית הגלריה הלבנה, שם מתקיימים כללים אחרים, מעשי ידי אדם.

בעבודה של גיא ניסנהויז “Cu”, הסדר מתהפך: חלל התצוגה הוא האתר הממשי אשר בו מתרחש האירוע, ובו מתגבשים החומרים והתהליכים לכדי דימוי של ביצה. כמו בעבודת שיבוץ של צורף, ניסנהויז צורר יחדיו את מרכיבי הביצה שלו: קנים יבשים נעוצים בתוך פיסה דקה של דיקט המצופה בפני שטח שחורים ומבריקים, עטופים ברשת נחושת שזורה ביד. רשת חוטי הנחושת לוכדת את פיסת הביצה כמו במלכודת ציידים, תולשת אותה ממקומה ומרימה אותה לגובה, מתכחשת לחוקי הגרביטציה של הביצה הטובענית.

בניגוד לכוח המשיכה פנימה, אל מעמקי הלחות הטובענית והמעכלת של הביצה בטבע, ה”לא-ביצה” של ניסנהויז מתנגדת לסופיות האנטרופית של הטבע; היא פרגמנט מלאכותי, ארוזה ותלויה בחללה הלבן של קוביית הגלריה. ניסנהויז לועג לתפיסה של הטבע כמקור של אמת ומעמיד מולה עולם הפוך בו משטחי הביצה משקפים רק את עצמם, נסוגים מפני הממשות שבחוץ ומייצרים דימוי אקספרסיבי פנימי, תמונת עולמו הפנימי של האמן: “חלום עולם הפוך… ואין יודע מה בלבבה”.