תערוכה בסדרת נדבך 13

למעלה משני עשורים חלפו מאז שנהג אלדד לבלות את חופשותיו המשפחתיות בערד. ערד, שהקמתה לוותה בתקוות גדולות, שמתיישביה הראשונים ביקשו להגשים את חזון הפרחת השממה של בן גוריון, השתנתה.
אלדד שב אליה, מלווה בזיכרונות הנעימים, מלאי ההבטחה של ילדותו שחלקם תועדו במצלמת אביו. מצלמתו של אלדד, אדישה לזמן ולשנים שחלפו, מחייה את אותם זיכרונות ילדות, ובו זמנית מתעדת את נופיה של ערד העכשווית ואת הילדים המשחקים עתה ברחובותיה. נראה כי יש בכוחה של מצלמתו לצבוע את המציאות באותה איכות נצחית המרכיבה את זיכרונותיהם של כל הילדים בכל הזמנים, להטעין בה את רחבת העמודים שמתחת לבית, מורד הכביש, מגרש המשחקים, השיח בחצר האחורית ולהפכן ליקרות ואהובות מאין כמותן. (נועה בן נון – מלמד, אוצרת)