ראי את הקו, שאת והזמן עושים יחד

ראה ודע, ששיתוף-עבודתך עם הזמן נותן לאמנות שלך חיים בזמן.

ראה את הקו, שאתה והזמן עושים יחדיו.

– פסח סלבוסקי, ההשראה החוזרת לתיקונה, 1989 (תרגום: דורון ליבנה)

תערוכת היחיד של עדי ארגוב פורשת מחקר ויזואלי בן חמש שנים, שבמסגרתו היא בוחנת את הקשר בין רישום, כתיבה וקידוד. הגוף האנושי מהווה נקודת מוצא למחול מסועף של רוח וחומר. כארכיון של חוויות ושל זיכרונות, הוא משמש כמצפן, המנווט את מסעה היצירתי, בעוד הזמן חורט תבניות חדשות ומעצב את נופי תודעתה.

בין קווים רוטטים לשלדים חשופים, עבודות הרישום מתפקדות כאטלס של הנפש האנושית. ארגוב אוספת אל חיקה פעולות, המכילות אלמנטים מכתבי תנועה, מפרטיטורות ומתרשימי כוריאוגרפיה, וכל אלה הופכים לכלי רישום ומצטברים על מצע הנייר. דימוי השלד מתנתק מתפקידו האנטומי הפשוט ומוסב לגשר מטאפורי, המחבר בין העולם הפיזי לזה הרוחני. ארגוב אינה מסתפקת בגבולות הממשי. היא מפליגה אל מעבר לנראה לעין, אל הגוף הנפשי, המחשבתי, החברתי – אותם "גופים" בלתי נראים, המרכיבים את סביבתנו. שכבות הרישום הופכות למעין רשתות שקופות, ופרטים נחשפים בהדרגה ויוצרים דחיסות סבכית-ריזומטית.

פול קליי טען כי הפעולה האמנותית היא תהליך של ארגון השונוּת לכדי אחדות: המבט האנליטי, המפרק את השלם לחלקיו, הכרחי באותה מידה כמו המבט הסינתטי המאחד. כלומר, יצירת האמנות, כמו החיים עצמם, אינה מוצר סטטי, אלא אורגניזם חי, נושם ומתפתח. בכך, נודד.ת היוצר.ת בין שתי נקודות מבט: הסינתטית, הרואה את השלם כישות אחת, והאנליטית, המפרקת את המציאות לאטומים של משמעות. קליי האמין בתרגול ובמתודולוגיה, אך גם סבר שמעשה היצירה דינמי ומתמשך, ומתרחש כשמופיע סיבוך, המאתגר אותנו להבדיל בין זכירת הנגלה לבין חשיפת הבלתי נראה.

ארגוב עסוקה לא ב"מה" לצייר, כי אם ב"איך": היא שקועה בפעולת היצירה עצמה. הרישום הופך למעין מדיטציה, שבה כל תנועת יד מבטאת תנועה פנימית, תשוקה לחבוי. כל קו הוא הד לנשימה, כל צורה היא מחשבה בהתגבשות, ניסיון לתפוס את הרציונלי לצד התמסרות רוחנית. רגע ההתנתקות הוא גם רגע של חיבור מחדש, מחזוריות אינסופית של התעלות ושיבה, של התפשטות והתכנסות. בימים שבהם אנו נדרשים תכופות "לזכור לנשום", ארגוב מזכירה לנו את המורכבות התהומית הטמונה בפעולה בסיסית זו.

הדסה כהן

תודה מיוחדת לנעמי בריקמן על האישור לצטט מספרו של פסח סלבוסקי, ולטליה קינן על התרגום לעברית מתוך כתביו של פול קליי, המופיעים בספר The Thinking Eye: The Notebooks of Paul Klee (1961).