פריחה מאוחרת, צילום

דפנה גרוסמן מציגה סדרת צילומים מבוימים של דמויות שרובן מישירות מבט למצלמה. בעבודותיה יש מן המלנכולי. ישנה תחושה שהדמויות המישירות אלינו מבט מודעות ליופיין. המצולמים נראים עצמאיים, כמודעים למיוחדותם, אך בו בזמן נראים תלושים, חסרי ביטחון, אבודים. נדמה שגרוסמן חושדת שזו לא עצמאות, כי אם בדידות. כאילו הדמויות יצרו פסאדה של האני שלהם, דרכו היא חודרת ובעדו מגלה את הפגיעות.
לילדים המצולמים יש מבט מתריס שבדמויות הבוגרות הולך ומתמוסס ומפנה מקום למרירות, עצבות והשלמה. שם התערוכה, פריחה מאוחרת, מרמז על אופטימיות, על אפשרות תיקון וקבלה שתוביל את המצולמים מהעולם הפנטסטי אל העולם הגשמי. (איתן שוקר, אוצר)