פרחים וקוצים מאדמת ארץ ישראל

״פרחים וקוצים מאדמת ארץ ישראל״

קבוצה זו של העבודות נוצרה מן המשקע של התקוות הגדולות ומן האכזבות.
מן השוקת ששתינו ממנה בשקיקה וזו מתגלית כבר כשבורה.
מן הפשטות של ראשית המדינה – עד לפאר והברק המסנוור. אפשר לומר לעיתים גם מעוור, לפחות את המצפון.
מן הדלתות שגם בלילות לא ננעלו בדירות של “תל אביב הקטנה” – עד לפריצות הרב בריח והפלדלת.
מן התרבות של מיץ תפוזים והגזוז – עד לשכרות בבילויי סוף שבוע, בהן דמו של נירצח מתערבב בקיאו של שיכור.
ומן הברק המסנוור שהוזכר לעיל, גם בוקע הריק והקור והכל מוטל בספק.
אך מנגד חמימותה של “המלאות” התקועה בעבר, כאן אין ספקות כי אין צורך בהוכחות. הבעיה שהקיום האנושי התקין אפשרי רק בתווך שבין שני הקצוות של ספקטרום האפשרויות.
אין חיים באש אך גם לא בקיפאון.
“ומפני חטאנו – הרי כבר- גלינו מארצנו”. אלא שהכל שאלה של המקום ממנו אתה צופה והמפה לפיה אתה מנסה לנווט: האם זו מפת הארץ מן הגלובוס הזה או, מין העולמות העליונים, אשר מובילה רק לשם.
ובשאלה מה עניינו של כל זה לאמנות , אזכיר רק שתי התבטאויות:
“הפילוסוף כמו גם האמן, איננו זה שרואה, כי אם זה שמראה” סבור בוריס גרויס הפילוסוף והאסתטיקן הגרמני.
ואילו משה קופפרמן סבר כי הפעילות האמנותית הינה פעילות מוסרית והוא לא ייחס ערך לאמנות לשם עצמה בלבד.

פנחס גולן

דבר האוצרת – חנה ברק אנגל

פנחס גולן – פרחים וקוצים מאדמת ארץ ישראל

במבט מעמיק וביקורתי יוצר פנחס גולן פרחים-קוצים. פרחיו לרוב קוצים הם בשקפם את המציאות. בחיבורי חומרים שונים: בהדבקות, ניקוב, רישום, הוספה והורדה, הוא מנתח את המציאות הקיומית – ישראלית, נוצרות שכבות גיאולוגיות – פיזיות, מוחשיות ניתנות למישוש, לא נעימות למגע. בכל אשר תפן העין היא נתקלת בצבעי חול ואדמה, ברישומים מינוריים , קשים, ואך מפעם לפעם במכתם צבעוני הבא להשלים את האמירה. רב המכוסה על הגלוי, האמן מבקש לכסות על ביקורתו ועל כאביו האישיים על ידי שכבות נוספות אשר אף הן בתורן אך מבטאות את אותם התכנים.

מכלול יצירתו של גולן רחוקה מלהתיפייף, ועם כל זאת הרמה האסתטית גבוהה ביותר, מבטאת את רחשי ליבו ואת נקודת מבטו האינדיבידואלית. קומפוזיציות שלמות נפרשות למול עינינו – דלות בחומר ועשירות בתוכן. השימוש המתמשך בחומרים מועטים לאורך זמן הביא את יכולת הביטוי המוגבלת בצבעוניותה לידי מיצוי מלא. הרעיונות מהדהדים מתוך היצירות גופן, מעלים תהיות, מזמינים לדיון.

סדרת עבודותיו של פנחס גולן תחת הכותרת “פרחים וקוצים מאדמת ארץ ישראל” מהווה מעין פרק ביניים בתוך מכלול יצירת חייו. עברו האישי ובחירתו לחיות את חייו בארץ, הכתיבה את נושאי עבודתו המתמשכת. להערכתי יש לראות את מכלול יצירתו כמקשה אחת מתחילתה ועד סופה.