פלייסטיישן | תערוכה בסדרת נדבך 10

תערוכה במסגרת סדרת נדבך 10

סטייסי קובנר, בוגרת מכון אבני- המכללה לאמנות ועיצוב, תל-אביב, מציגה לראשונה תערוכת יחיד. “לילה אחד התעוררתי בשלוש לפנות בוקר עם דחף אדיר לנתח. לפנים, במצב שכזה, הייתי מוצאת את עצמי במעבדה פותחת-סוגרת. אבל עכשיו, לאחר שמחקרי הוזנחו והפכו לטאבו, לא היה לי מה לעשות, וממילא כבר לא היה לי את מי לנתח, כי ניתוח פגרים כבר יצאו לי מהאף.בתוכי ידעתי שאסור לי, אסור לי להיכנס לחדר של הילד.”
(אורלי קסטל-בלום, דולי סיטי, עמ’ 28-29.)

הן בציורי השמן הגדולים, הכבדים, והן ברישומים המאולתרים, המעורטלים, מציגה קובנר את פתיחת-סגירת האתר של הטראומה: גוף העבודה הוא גוף (גופת) הילדה. החדר של הילד, או בעצם החדר של הילדה, משמש כמקום האסור לכניסה, שמפתה באופן נורא דווקא משום האיסור. הדחף האדיר לנתח את הגוף הילדותי המפרפר הוא המניע. במקביל ליצירת סביבה גן- שעשועית, מתחת למסווה המתוק, הורוד, הצעצועי, הנתון לשליטה, נוצרת סביבה בית-חולימית, בה מומרים הכאבים בשרטוטים ותרשימים. זו ממלכה קצת פרומה, שאינה מצייתת לחוקי החיים-מוות של משחקי המחשב, למרות שמיספור התוצאות קובע את גזר הדין חיים או מוות. קובנר יוצרת הקבלה בין חבל-משחק, קו-מוניטור ישר ומשיחת מכחול.התחנה, או האתר, של המשחק המורבידי, הם שימוש בפרסונה של ‘ילדה רעה’ מהסוג האפל, הלועג לסכנה, המכיר בקיומה כיריב שווה-ערך. אצל קובנר, התעללות בחלש או נסיונות שחזור פוסט-מורטם, הינם דבר שכרוך באומץ, בעזות, בלקיחת נשימה עמוקה, דבר שמצדיק העמדת פנים של קלות דעת, שימוש בטקטיקות של הסחה מהכואב הלא ניתן לתמלול לעבר המפטפט עצמו לדעת. נוצרת הקבלה בין המעגל האלקטרוני המפעיל עולם וירטואלי לבין הציוד והמכשור הרפואי, ומתוך כך נוצרת גם רפלקסיה מורבידית על תהליך היצירה החמוץ-מתוק, האלים-אנין, התהליכי-סופני. קובנר מוליכה ביצירתה את הצופה לעבר “החדר של הילד” כאל מחוז לפענוח הטראומה היסודית, אך גם המוטיבציה התחילית. זהו האתר של הנאיביות, של הקורבן, פיזור הנפש של השרבוט,הכמו-מכני, כמו-אוטומטי, הרחפנות הקלילה והרועדת קצת של העט, הקירטוע האסוציאטיבי של הנעת “הסיפור”, מעומתים עם כובד הראש, הכהות, הבשרנות המתפתלת כשפופרת של “הציור הגדול”.גם ההקשרים בין עינוי לעינוג, במקביל לכך, מגולמים ברמיזות קניבליות הקיימות בעבודותיה הן ברמה התמטית והן בהתייחסות לחומר- בדשנות חומרית, בחושניות כמעט גסטרונומית, לצד סוג של חיטוט קיסמי, בחישה חקרנית בפגרים (פגרים של מכשירים, פגרים של תחושות) .תהליכי הפתיחה-סגירה מצויים אצל קובנר במצב דיאלקטי, בו כל פתיחת צוהר היא הסתגרות בבועה וכל תחימת תחום קורצת אל מחוץ לגדר. יש פלירט עם המוות. פלירט עם הניתוח שלאחר המוות. פלירט עם פנטזיות התאבדות. פה מדברים על החבל בביתו של התלוי.
גליה יהב