נוכחות נעלמה

הצילום בן זמננו, בפרשנותו של אלעד חגי פרידמן, אינו שואף להיות ניטרלי או לייצג אמת מוחלטת אחת. הוא מציע פיתוי, מושך וממתיק-סוד, האוגר כוחות חלומיים בתוכו, שמושכים את הצופה לשקוע בתוכם. האמת שמייצג כל דימוי ודימוי, נטענת בתחושות וברגשות שהצופה מביא עימו אל חלל הגלריה. מצבי הרוח מתעוררים בצופה כמו אגלי הטל הססגוניים של שחר היום ונמוגים עם עלות השמש והחשיפה המלאה אל התצלומים… (חגי שגב)

אודות התערוכה

צילום אוחז בתאווה

“אגל-מצולה, ססגוני, רחף כציפור אחוזת-תאוה
להנחותני באור כלילו.”

יאיר הורוביץ, כל השירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008, עמ’ 187

“הצָלם”, טוענת סוזן סונטאג בספרה הנודע הצילום כראי התקופה (הוצאת עם עובד: 1979, עמ’ 70), “חומס ומשמר בעת ובעונה אחת, מוקיע ומקדש”. התצלומים של אלעד חגי פרידמן פועלים על הצופה לאורך קו המקשר בין שני הקטבים: הוא מוקיע את ההתייפייפות הצילומית ובו בזמן מקדש אותה ואת התענגותו עליה.

הצילום בן זמננו, בפרשנותו של פרידמן, אינו שואף להיות ניטרלי או לייצג אמת מוחלטת אחת. הוא מציע פיתוי, מושך וממתיק-סוד, האוגר כוחות חלומיים בתוכו שמושכים את הצופה לשקוע בתוכם. האמת שמייצג כל דימוי ודימוי נטענת בתחושות וברגשות שהצופה מביא עימו אל חלל הגלריה. מצבי הרוח מתעוררים בצופה כמו אגלי הטל הססגוניים של שחר היום, ואלה נמוגים עם הנץ החמה.

החורבות והיערות הרומנטיים הם למעשה תעתועי אור הבוקעים מתוך עלטה בלומה. הם מאירים בצבעים נוגים, שונים כל-כך מצבעי רוח-הזמן העכשווית, מזכירים עולם שחלף-עבר לו, עולם רך וענוג, שונה מן המוכר. בד-בבד, הצבעים הללו משמרים את העבר והמורשת ומוקיעים את מצב ההרס שבו מצויות החורבות.
בצילומיו מציע פרידמן נופים שונים, פנימיים ומרוחקים. נופים המוליכים את הצופה אל עבר עולם חוויתי מרגש.