למולל כאב לשקוף

טל רוזן אליעזר ממשיך בחקירותיו בצמחים ובחומרים אורגניים, שאותם הוא הופך לאובייקטים אמנותיים. כמדען במעבדה הוא עורך ניסויים: מלקט וממיין, מנתח ומייבש, פורס ותופר, מטביע תובנות, יוצק אוטוביוגרפיה. הוא מזמין את הצופה לעשות מעשים בתערוכה: להריח, לגעת – להפוך לפרפורמר ולהרחיב בכך את הפעולה האמנותית בחיבור בין אנשים, חומרים, מקומות וזמנים.

למבקרים בתערוכה ממתין מהלך מאתגר; מפגש בבד מתוח אופקית הממיין את הבאים על פי גובהם, ומטבע הדברים – גם על פי מגדרם. מהנשים, נמנעת האפשרות לראות את הנעשה מעל. הגברים מאידך, זוכים ויכולים לפלוש למרחב העליון, אך מבטם מוגבל אף הוא. טשטוש התחומים בין “נשי” ל”גברי” ושילוב מגדרים מאפיינים את מכלול עשייתו האמנותית של רוזן, והם באים לידי ביטוי גם בעבודות ובמיצגים בתערוכה הנוכחית.