טופוגרפיה של פצע | תערוכה בסדרת נדבך 18

עבודתו של ברק דאלי, “טופוגרפיה של פצע”, מהווה המשך לעיסוקו המרתק בחומר ובווידאו במהלך שנות לימודיו בבית הספר לאמנות וחברה במכללת ספיר. הצופה נכנס דרוך לתוך חלל חשוך, אלומת אור צרה בוקעת מדלת שנטרקת אחת לכמה רגעים. אובייקט לא מזוהה נופל לפתע ומשתקף ברצפה. כל אלו בונים סביבה מאיימת וטורדת מנוחה, רווית אלימות ופחד.

על הרצפה בחלל השני ניצבים גושי חומר גדולים, מבוקעים וחלולים. החומר משול לאדמה בוצית, לנוף בדיוני הררי ומבוקע, או לבטן חלולה וסדוקה של אישה הרה כמעין הבטחה לא ממומשת, כמו פצע גדול. בווידאו המוקרן על הקיר מטפל ברק באמצעות אצבעותיו בגוש חומר סדוק אותו הוא מנסה לאחות; פותח את הסדק, פצע, ושוב- סוגר, מהלך הנותן תחושה של חיטוט בפצע.

ברק יוצר טרנספורמציה מהחומר לגוף, לפצע, לכאב. המקום החסום, הסגור, הבלתי ניתן למימוש ולהשגה מעסיק אותו. הוא מנסה להגיע אליו בכוח, באלימות: לשבור, לרסק, לאחות, לרפא וחוזר חלילה. אור גדול מפציע מבעד לדלת, נופל על הרצפה ויוצר הילה מפתה, אך הדלת נותרת חסומה. מה נמצא מאחור? הדלת נטרקת בפנים.

ההתייחסות של ברק אל החומר וצורת העבודה איתו שוברות את החוקיות שלו. במקום לפסל אותו הוא מתייחס אליו כאל חומר; בודק את גבולותיו, דורך עליו, מטיח אותו אל הקיר, מעביר אותו ממצב צבירה אחד לשני ואז מורח אותו, מצייר איתו ושופך אותו. הווידאו נכנס לתמונה כמתעד של הפעולה עם החומר. בווידיאו ניתן לבטא את מה שלא ניתן בחיים; אלימות, סדיזם ומזוכיזם. המיידיות של הווידאו קסמה לברק: שוט אחד ודי. הוא הפרפורמר. בידו הכוח והשליטה, כמו גם איבוד שליטה מבוקר.

ברק דאלי מכניס את הצופה לתוך עולמו הטעון, הסדוק והכואב ללא הנחות.