תערוכה בסדרת נדבך 14

עבודותיו של אילן ברודסקי עוסקות במציאות, או נכון יותר במציאויות, דואליות מטבען, שצדן האחד קונקרטי, והשני, זה הדן במציאות הדמיונית-פנטסטית איננו. בתווך בין המציאויות הללו, ברודסקי, מנכס, מנסה לסמן טריטוריות, כדי לקבוע את גבולות עולמו, ולתחום את גבולותיו שלו עצמו, הפיזיים והמטאפיסיים (“היקום הפרטי שלי” כפי שהוא קורא לו). המציאות הדמיונית קשורה גם לזו הקונקרטית שבה מתפורר עולמו הממשי (הקיבוץ), מבחינה ערכית ופיזית. התפוררות זו מקבלת ביטוי גם בטכניקות בהן הוא משתמש: מצלמת נקב או הולגה; טכניקות המונעות התבוננות ריאליסטית בעולם, ויוצרות מציאות חלומית, מטושטשת, כזו שבה אנו מתבוננים בדבר אחד, אך מדמיינים דברים רבים יותר מאלו הקיימים בתצלום עצמו. כך נע ברודסקי בין עולמות מקבילים ב”יקומו הפרטי”, ברגע מסוים בתהליך ההתבוננות נוצרת השאלה מהי בעצם המציאות הזו שאנו עדים לה בעבודות? יעקב ישראל

Realities
עבודותיו של אילן ברודסקי עוסקות במציאות, או נכון יותר במציאויות. אלו דואליות מטבען; צדן האחד קונקרטי, והשני, דן במציאות דמיונית-פנטסטית. פרדוקסלית, האחרונה נושאת אופי קונקרטי בכך שהיא זו המהווה את מציאותו שלו. בתווך בין מציאויות אלו, כולן פרי יצירתו שלו, ברודסקי מנסה לסמן טריטוריות. כפעולת הכלב המסמן את גבולות עולמו, כך גם הוא מנסה לתחום את גבולותיו שלו עצמו, הפיזיים והמטאפיסיים (“היקום הפרטי שלי” כפי שהוא קורא לו) בעזרת הצילום.
המציאות הקונקרטית של ברודסקי מעוגנת בחיי היומיום שלו בקיבוץ. מציאות, הנחשפת בנופים ובפרצופים המתגלים לנו בתצלומיו. המציאות הדמיונית שלו קשורה גם לזו הקונקרטית, בה מתפורר עולמו הממשי (הקיבוץ), מבחינה ערכית ופיזית. התפוררות המקבלת ביטוי גם בטכניקות בהן הוא משתמש: צילום במצלמת נקב או הולגה; המונעות התבוננות ריאליסטית בעולם, ויוצרות מציאות חלומית, מטושטשת, כזו שבה אנו מתבוננים בדבר אחד, אך מדמיינים דברים רבים יותר מאלו הקיימים בתצלום עצמו. כיוון שהתוצר הסופי אינו מודפס אנלוגית על נייר צילום, משתנה השפה הויזואלית הזו שמקורה באסתטיקה של המאה ה- 19. הנגטיבים, הן הרגילים והן אלה העשויים נייר, עוברים סריקה ועיבוד דיגיטלי ולבסוף מודפסים דרך מדפסת מחשב. תהליך זה מעביר את העבודות טרנספורמציה נוספת, חזרה מהמציאות הויזואלית הקשורה להיסטוריה של המדיום למעין מציאות היברידית המשלבת טכניקות ישנות עם עכשוויות.

כך נע ברודסקי בין עולמות מקבילים ב”יקומו הפרטי”, כמעט כמו היה אחת הדמיות בספר הפנטזיה של רוג’ר זילאזני “אמבר” הדן בפילוסופיות של עולמות מקבילים, או אולי כדמות באחד מספריו של הרוקי מורקמי.
ברגע מסוים בתהליך ההתבוננות נוצרת השאלה מהי בעצם המציאות הזו שאנו עדים לה בעבודות?