דרמה רוסית | תערוכה במסגרת סדרת נדבך 12

”יש משהו כל כך מקסים באופן בו לילך ווייס, ממקום מושבה הקודם, סטוקהולם, משחזרת באופן רומנטי אבל גם סרקסטי, סצנות שנראות כמו חלומות על גבול הפורנוגרפיה של מפריחי השממה בשנות הקמת המדינה. הצבעים העזים (מדי), ההעמדות התאטרליות (מדי) ובעיקר השחקנים (שוודים חסונים אך חיוורים) משווים לעבודות משהו שמדגדג את הנוסטלגיה, אבל משאיר לנו כרטיס ביקור מפלסטיק זול. משהו אחר לגמרי קורה בסדרה השניה, למרות ואולי בגלל שהם מ ‘כאן’. מגע היד של ווייס עדיין כאן: צבעים חריפים, קומפוזיציות דרמטיות והזרה של נוף נורמטיבי, אבל, הסיפוריות כמעט לא מורגשת ויש צורך להתאמץ כדי לגלות סוג של ‘נפצים’ עלילתיים שמחבלים בתקינות..” (דורון סולומונס).