Purple Heart | תערוכה בסדרת נדבך 20

“גדלתי בקיבוץ מוקפת טבע, אבל מעולם לא הרגשתי בו בת בית… רציתי לשנות אותו, להתאים אותו אליי. חיפשתי מחבוא שהוא שלי, מקום סגור ומסוכך בתוך המרחב החשוף והפתוח. טיפסתי על עצים, הסתתרתי, בניתי בהם עולם. עץ הוא דבר מבוית כשהוא גדל בתוך סביבה מיושבת, ואני שאפתי לתרבת אותו עוד יותר. להפוך אותו לבית. העץ הפך מ-treeל-wood, חומר גלם לנגרות. העץ כחומר נכנע בקלות בזמן העבודה אבל נותר קשה כאשר מוצג כתוצר סופי. כשאני מפסלת בו דימויים רכים, הקשיחות שלו מכניסה בהם רובד נוקשה ובלתי חדיר. אני עובדת עם החלק הפנימי של הגזע- הבשר והתוכן, אותו אני מעבדת לידי אובייקטים.” שי הבר-טלר

אפשר לראות את עבודתה של הבר-טלר כמתרחשת בשלושה ממדים- מופע פני השטח, מסיביות החומר ופואטיקת הדימוי. באחת מעבודותיה היא יוצרת גזע עץ מקרמיקה. המבנה והמירקם משוחזרים עד ביטול היכולת להבחין בין המקור וההעתק. המרת החומרים אינה הפגנת וירטואוזיות אלא נסיון להבין את החומריות ואת ההיסטוריה של האוביקט, לחוות את נסיבות התהוותו. התוצאה מלמדת על עומק ההבנה. המהלך של הבר-טלר אינו מחקרי, היא אינה שואפת לייצר ידע אלא להשתמש בחפץ כדי לסמן דרכו ממד נשכח. זו התנסות בחומר, נסיון להיות החומר עצמו. גם כשהיא מייצרת מפגש בין אובייקטים שונים, הדימוי אינו נשא של משמעויות, הוא מהווה מרחב פעולה, כמו תווים המאפשרים למוזיקאי לממש את עולמו הפנימי.