פעם אחת חופש

זריעה, שתילה, נטיעה, השרשה – הכול קורה בגינה, והכול משתנה בה, בהתרחשות שולית לכאורה, בין ערימה של עלי שלכת לבין ישיבה על מחצלת.

גוף העבודות של ארז אוּזן מציע לצופה הצצה אינטימית אל אירועי יומיום. הצמחים משמשים בו כמטאפורה כפולה: הם מייצגים חופש ובד בבד גם את כבלי הבית, המשפחה – זו שממנה בא האמן, וזו שהקים בישראל. ובין לבין – החיפוש אחר איזון, אחר נקודת שיווי משקל.

דמות הגיבור בסדרת העבודות המוצגת היא דמותו של האמן, שאותו יצר על פי מאפיינים ביוגרפיים וחזותיים: אב צעיר בן 35, בן מושב במרכז הארץ, שנדד עם משפחתו לקיבוץ בעמק ומקיים חיי משפחה במציאות הישראלית התובענית, מרובת המשימות והמטלות מסביב לשעון, כשהרצון העיקש לדבוק ביצירה מספק לו עוגן.

החיפוש אחר נקודת אמצע בין החופש לבין מרוץ החיים מיוצג כמשחק, כשעשוע, בראי ילדותו השנייה: בית פלסטיק כדימוי לילדות כל-ישראלית; צינור מים, להעביר אִתו שעות חמות של חודש אוגוסט, תוך קריצה לדמותו המיתולוגית (הנכחדת) של הגבר מן הסרט מציצים; גלגולים על כר דשא ומשחקי מחבואים. לעתים המחבוא טוב כל כך – כשהוא מתחת לאדמה – עד כי איש לא ימצא את האמן בגינתו. עכשיו הוא נח.

בסדרת עבודות תקריב אל הצומח מציע לנו האמן לעשות זוּם-אִין. לאחר שמיקמנו את ההתרחשות, אנו ניגשים פנימה, אל המופשט, אל סימנים, מרקמים וצבעים, אל שפה שאינה זקוקה למילים. שם גם מסתתרת הסיבה לכול – הדחף לגדל ולגדול; הפלא שבלחיות ולהחיות, לשתול ולקצור, לשתות ולהשקות; להיות ילד, להיות אבא, להיות צייר.

צאלה קוטלר הדרי