עיניים בגב

ציוריה של נועה פרידלנד נוצרו בתקופה שבה הזמן עמד מלכת. אנשים הסתתרו בבתיהם מפני המגפה שבחוץ. פרידלנד, מורה במקצועה, שבה בין הסגרים לבית הספר שבו היא מלמדת, ומציירת את הכיתות, את המבואות, את החצר ואת התקרה, במבט המתבונן בחללי השגרה המוכרים ומוצא אותם זרים, מחוץ לזמן. “עיניים בגב”, ביטוי שחוק, הנזרק מפעם לפעם לחלל הכיתה, מקבל תפנית מול ציוריה של פרידלנד. מה רואה מורה-ציירת, שיש לה “עיניים בגב”? כשפרידלנד, המורה-ציירת, מפנה את מבטה, היא פוגשת את מה שאין, מצביעה על מה שחסר.

עתה, עם שוך המגפה, אנו מתבוננים בציורים אלה במעין נוסטלגיה מוזרה; מציאות חיינו לפני חודשים ספורים בלבד. מצב שחשנו כי יימשך לנצח, מתפרק כעת בציוריה של פרידלנד לרסיסי זיכרון, לפיסות חלום אפור.