הצפה זמנית

בתערוכה הצפה זמנית מוצגות עבודות חדשות, שיצרה שירה קמרד בשנה האחרונה, המתארות סצנות ליליות אפלוליות, זרועות אורות מנצנצים ככוכבים מלאכותיים. עבודות אלו ממשיכות את עיסוקה העקבי במופעי האור בציור. גם כשהיא מציירת מקורות אור חיצוניים – שרשרת נורות צבעוניות, פנסי מכוניות על כביש מהיר, עמוד תאורה או אור הבוקע ממועדון – נראה שהאור מבליח מתוך הציור עצמו, משקף יחסים מורכבים, אולי אף רגשיים, בין חושך, אור וצל.

קמרד מתארת מרחבים עירוניים, אזורי שוליים המאפיינים את החיים בעיר הגדולה, ומפנה מבט אל האגבי והחולף. היא לוכדת רגעים יומיומיים, מקריים, שבהרף עין יתפוגגו ויחלפו, מאתרת בהם יופי וכאב. הדמויות נראות בודדות, שקועות בעצמן, מהורהרות. גם כאשר מתקיימת ביניהן אינטראקציה אנושית – בין במציאות ובין בסצנה קולנועית – אין בה לא קִרבה ולא רכות: השיחות אינן מחויכות, המפגש אינו אינטימי. לעיתים אין קשר עין בין הדמויות; המבט מופנה מטה, הצידה, פנימה. באחד הציורים נראים שני גברים צעירים משוחחים בבר אפלולי. הדמיון בין השניים כה רב, עד כי נדמה שמדובר בשיחה פנימית – אולי בין שני צדדים של אותה אישיות או בין קולות פנימיים.

קמרד מציפה את הבד בשכבות מדוללות של צבע – נוזליות, שקופות למחצה – המאפשרות לצבעי הבסיס הזרחניים לפעפע דרכן באור עמום, לעתים רעיל, כמעין זיכרון שלא שקע עד תום. פני השטח הרוויים מכתיבים ציור מהיר תנועה, אקספרסיבי, אך רזה, חופשי ומשוחרר במחוותיו, חרוץ שריטות כאב. משטחי הצבע כמו מתמוססים זה אל זה; כתמי החושך והאור נמזגים ומתערפלים, יוצרים תחושה סוריאליסטית משהו, לעתים טורדת מנוחה, הנעה בין ערות לחלום. לא בכדי זכו תערוכותיה לשמות הלקוחים מעולמות המים – סמיך, אדמה לחה, התמוססות, וכעת גם הצפה זמנית. דומה שהמים – או התחושה שהם מעוררים – הם לא רק מוטיב צורני, אלא האופן שבו הציור עצמו פועל, מתקיים, זולג, מייצר אדוות.

אירועים בתערוכה:

שבת 6.9.25 בשעה 12:00 | מפגש גלריה בהשתתפות האמנית שירה קמרד והאוצרת רווית הררי

שבת 27.9.25 בשעה 12:00 | מפגש גלריה בהשתתפות האמנית שירה קמרד והאמן אסף רהט