פרפטום מובילה | תערוכה בסדרת נדבך 15

שמעון ויצמן משתמש באובייקטים מצויים, שנלקחו מפח האשפה הציבורי וממחסן הדימויים האינטרנטי ובונה מהם מיצב-מכונה, שלמרות שמה(Perpetuum Mobileמלטינית – תנועה נצחית), אינה מייצרת דבר. יש בה לכל היותר זיכרון של תנועה, ששעון עצר מדומיין הקפיא אותה ברגע ביתור הבובה. על אף מוצאם הנחות כביכול של החומרים והאובייקטים המצויים, מצליח שמעון ליצור “פואטיקה של readymades”, שהסמנטיקה שלה מבוססת על היזכרות. החל מ”מטרופוליס” המיתולוגית של פריץ לאנג וה”עולם התחתון” שהיה הכוח המפעיל שלה, אך רכיביו כבר חלודים, ועד לאולימפיה של א.ת.א הופמן, שהייתה מושא תשוקה אולטימטיבי והתבררה כבובה ממוכנת של ממציא מרושע. בגלגולה העכשווי היא בובת חלון ראווה, שבמקום שד נשי מוברג בה סורג ניקוז של מי שופכין. דרכו, מתנקז הצופה אל מרסל דושאן – מי שהביא לעולם ולאמנות את ה-readymade, ואת המשתנה שהפכה למזרקה, לרחם, או למדונה. מרכיב מרכזי נוסף הוא המבט (gaze) והוא קשור בכלכלת המבטים ‘גבר-אשה’, במבט ככוח וכהצצה פורנוגראפית.
ההנאה האסתטית הטהורה היא הנאה ללא אינטרס, מהדימוי בלבד, כאשר מושלת מהאובייקט תכליתו הפונקציונאלית. זהו הציווי האסתטי וזו חוכמתו של ה-readymade.