מאניה, ורה ופולה

“כל אדם סקרן לדעת מה היו אנשים חריפים ושנונים חושבים על המקום שהוא גר בו, כי השגרה, האילוצים והחיבות של השנים מקהות את המבט…” (דן צלקה, אלף לבבות, כרך שני, 1991, עמ’ 791)

חדר אמבטיה, פינת תפירה, ערכת צחצוח ומתקן לתליית מגבות מטבח, לצד פינות אירוח צנועות ומהודרות, שולחנות עבודה וספריות ספונות עץ, הם רק מעט ממקבץ העבודות המרתק של בן לם. עיקר עיסוקו הוא בסימון מובחן של רגעים מכוננים בתרבות החזותית הישראלית דרך בדיקת המרחב האישי, הפרטי והציבורי שעוצב ברובו על ידי רעיותיהם של אישים מההסטוריה הישראלית.

בסדרת הצילומים שלפנינו בוחר לם להיכנס לנבכי סביבת מגוריהם של שלושה אישים ונשותיהם: ביתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ומאניה רעייתו (נבנה ב-1925); ביתם של הנשיא הראשון חיים ויצמן ורעייתו ורה במכון ויצמן, רחובות (נבנה ב-1935-36), וביתם של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון ופולה רעייתו בשדרות בן גוריון בתל אביב (נבנה ב-1930-31) והצריף בשדה בוקר, אליו עברו ב-1953.

לשלושת הזוגות הייתה השפעה ישירה ועקיפה על האסתטיקה המקומית, על אופייה האתי ולא פעם גם האתני של תרבות המגורים המקומית – טרם ובעת הקמת המדינה, השפעה ששרדה כשני עשורים. בן לם מבקש לתרום את חלקו בתיעוד המימצאים המספרים את הסיפור האישי: קסת הדיו והשולחן עליו כתב ח.נ. ביאליק את ספר האגדה; המקום בו אכל בן גוריון את ה ה”קוץ’ מוץ’” המפורסם של פולה; הניחוח האנגלי שהביאה ורה וייצמן למזרח התיכון המתמערב במודרניזם של אריק מנדלסון.

שגשוג לצד צנע או צניעות, צילומי משפחה אופייניים לזמן, לצד צילומי אישים שהטביעו חותמם. בצילומיו של לם נחשפות העדפות תרבותיות וחברתיות בסגנון החיים, המשתרע על פני שלוש תקופות קרובות אך שונות: החל במודרניזם המושכל המאפיין את בית ויצמן, עבור לאקלקטיות וההדר הנושק לאקזוטי בבית ביאליק וההשתהות על מה שניתן להגדיר היום כישראליות מוקדמת, אצל משפחת בן גוריון.

בן לם מצליח במבט אינטימי באיכותו, להסיט את הווילון הייצוגי לרגע קט, ולאפשר חדירה פולשנית משהו אל המרחב הפרטי. לם מתקרב בנחישות במצלמה הדיגיטלית אל הפינה, אל החפץ, תוך שהוא עושה שימוש באור הטבעי השורה על החדר. “והתצלום” כך רולאן בארת “הוא עדות ודאית אבל חמקמקה… ואין ספק שהתדהמה של מה שהיה תיעלם גם היא. הוא כבר נעלם” (רולאן בארת, מחשבות על הצילום, 1988, עמ’ 96). הנשוא הופך לנושא, לדיוקן בעליו. המבט מחפש אחרי עקבות של חיים, של שדה תרבותי.

התערוכה בחסות:
המכון למורשת בן גוריון, צריף בן גוריון, יד חיים וייצמן, בית ביאליק, מדיה קומפני, EPSON PRESS BRIGHT