חברים חדשים 2007

תערוכת “חברים חדשים” מציגה שמונה אמנים, אשר לכאורה שונים זה מזה בכל היבט אפשרי: מדיום, רקע, עמדה אמנותית, ותק כיוצרים ועוד. מבט קרוב יותר מגלה קווי דמיון, דיאלוגים סמויים ורעיונות המקשרים ביניהם.
דינה ברמן מציגה פיסול מיניאטורי מעץ מגולף ותערובת של חמר ונייר (paperclay) המטופל בקפידה רבה. צמצום קנה המידה של האובייקט מעמת את הצופה עם קטנותו וכופה עליו התבוננות מסוג אחר. סביבה מעוצבת וסיטואציות מבוימות אופייניות גם לעבודותיו של אנטולי דוידקוביץ’ המציג קבוצת צילומים, שנקודת המוצא שלהם היא קלאסית – הקשר בין האמן למודל.
תיאטרליות מופיעה גם בסרט הוידיאו של שרון בלבן, שמציגה תפיסה מקורית ומפתיעה ויוצרת דרמה באמצעים מינימאליים, באמצעות הומור ושימוש במוסיקה ובתנועה. נועה חרובי מציגה ציורי שמן המבוססים על צילומיה. העבודות מתארות, לרוב, אתרים המאופיינים בפעילות אנושית אינטנסיבית כגון גני משחקים ואתרי בניה, כשהם ריקים מנוכחותם של בני אדם. הביצוע המוקפד, הצבעוניות העזה ולעיתים פסיכדלית, מעוררים תחושה לא מציאותית: חלום, סוד או סיוט. נוכחותו של החלום ניכרת גם בעבודותיה של נאוה רויטל המתארות את בני משפחתה בשנתם. בעבודותיה נוצר ניגוד בין הבחירה בסיטואציה שלווה של שינה לבין צורת הטיפול, שהיא אקספרסיבית ונמרצת. רות שרייבר בונה את פסליה על ידי שילובים מפתיעים ובלתי שגרתיים בין כלי בית לבין חומרים אחרים. היא לוקחת חפצים המזוהים עם סביבת המגורים המרגיעה והמוכרת, ומציבה אותם במחברים היוצרים חוויה של הזרה. בציורי השמן של רחל כוברט וינר התבוננות בסביבתה הקרובה היא נקודת המוצא. למרות הנושאים הקלאסיים – טבע דומם, פנים חדר, נוף שנשקף מחלון – מופיעה כאן נקודת מבט ייחודית: הציור נבנה בטונאליות רכה של משטחי צבע דקים – כמעט נטולי נפח, בעוד שאפקט ה”ספומאטו” וטשטוש קווי המתאר, יוצר אווירה מדיטטיבית מעודנת. ציורי נוף מנקודת מבט אחרת לחלוטין, מופיעים בעבודותיו של ראובן זהבי. סדרת העבודות מתארת נוף וירטואלי, הנוצר באמצעות מחשב לפי תוכנה שראובן כתב. הבחירה בכותרת “חישופים” שפירושה בעגה הצבאית: הריסה ו”ניקוי” עד היסוד של שטח בנוי, מטעינה את העבודות במשמעות אקטואלית כואבת.

אודות התערוכה

תערוכת חברים חדשים מציגה שמונה אמנים, אשר לכאורה שונים זה מזה בכל היבט אפשרי: מדיום, רקע, עמדה אמנותית, ותק כיוצרים ועוד. מבט קרוב יותר מגלה קווי דמיון, דיאלוגים סמויים ורעיונות המקשרים ביניהם.
דינה ברמן מציגה פיסול מיניאטורי, העשוי מעץ מגולף ותערובת של חמר ונייר (paperclay) המטופל בקפידה רבה. צמצום קנה המידה של האובייקט מעמת את הצופה עם קטנותו וכופה עליו התבוננות מסוג אחר. המזעור יוצר מצב של דיסקרטיות והסתרה, מושך פנימה, מפתה. החפצים והדמויות המטופלים בסבלנות אינסופית, יוצרים, למרות האנונימיות של הדמויות,סיטואציות מאופיינות היטב. העבודות מזמינות את הצופה להתקרב והופכות אותו למציצן כמעט בעל כורחו.

סביבה מעוצבת וסיטואציות מבוימות אופייניות גם לעבודותיו של אנטולי דוידקוביץ’. אנטולי מציג קבוצה של צילומים, שנקודת המוצא שלהם היא קלאסית – הקשר בין האמן למודל, דרכה הוא מעלה שאלות כגון: מהי זהות? מהו קשר? מה אמיתי ומה מבוים? והיכן עוברים גבולות הנורמאלי?

תיאטרליות מופיעה גם בסרט הוידאו של שרון בלבן, אשר מציגה תפיסה מקורית ומפתיעה ויוצרת דרמה באמצעים מינימאליים, באמצעות הומור ושימוש במוסיקה ובתנועה. הסרט פונה אל האסוציאציות של הצופה ומגיש תערובת משעשעת של ערמומיות ותמימות.

נועה חרובי מציגה ציורי שמן המבוססים על צילומיה. העבודות מתארות אתרים מסביבת מגוריה המאופיינים בפעילות אנושית אינטנסיבית כגון גני משחקים ואתרי בניה, כשהם ריקים מנוכחותם של בני אדם. הביצוע המוקפד, הצבעוניות העזה ולעיתים פסיכדלית, כמו הבחירה להראות מקומות אלה בתאורה לא אופיינית, מעוררים תחושה לא מציאותית – חלום, סוד או סיוט.

נוכחותו של החלום ניכרת גם בעבודותיה של נאוה רויטל המתארות את בני משפחתה בשנתם. בעבודותיה נוצר ניגוד בין הבחירה בסיטואציה שלווה של שינה לבין צורת הטיפול, שהיא אקספרסיבית ונמרצת. הדמויות ישנות, אך הציור שנשאר ערני, יוצר אצל הצופה סוג של אי שקט וייתכן שמעלה את השאלה –
כמה קרוב נשאר עבורנו אדם קרוב שנרדם?

רות שרייבר בונה את פסליה על ידי שילובים מפתיעים ובלתי שגרתיים בין כלי בית לבין חומרים אחרים. היא לוקחת חפצים המזוהים עם סביבת המגורים המרגיעה והמוכרת, ומציבה אותם במחברים היוצרים חוויה של הזרה. הפסלים נוגעים בנושאים כגון: מחזוריות החיים, לידה וחידלון ומזמינים אותנו למסע בזמן – פעם אל עולם הילדות ופעם אל זיכרונות כואבים של דורות קודמים.

בציורי השמן של רחל כוברט וינר התבוננות בסביבתה הקרובה היא נקודת המוצא. הנושאים הם נושאים שהעסיקו ציירים בכל הדורות: טבע דומם, פנים חדר, נוף שנשקף מחלון. רחל מתמרנת בין טיפול בתלת מימד לבין השטחה על גבול המופשט. למרות הנושאים הקלאסיים, מופיעה כאן נקודת מבט ייחודית: הציור נבנה בטונאליות רכה של משטחי צבע דקים – כמעט נטולי נפח. אפקט ה”ספומאטו” וטשטוש קווי המתאר, יוצר אווירה מדיטטיבית מעודנת.

ציורי נוף מנקודת מבט אחרת לחלוטין, מופיעים בעבודותיו של ראובן זהבי. סדרת העבודות מתארת נוף וירטואלי, הנוצר באמצעות מחשב לפי תוכנה שראובן כתב. עבודות אלו ממשיכות את הסדרה “חישופים” כשהפעם נוסף לנופים, שהם פלט של מחשב על נייר, טיפול ידני: רישום בגיר צבעוני (סנגינה). הבחירה בכותרת “חישופים” שפירושה בעגה הצבאית: הריסה ו”ניקוי” עד היסוד של שטח בנוי, מטעינה את העבודות במשמעות אקטואלית כואבת – מה שנראה במבט ראשון כמו נוף דמיוני, אולי נוף על כוכב אחר, הוא בעצם נוף על הכוכב שלנו ,אשר איבד את זהותו כתוצאה מהתערבות ברוטאלית של בני אדם.

לנה ועודד זידל