הדים של זנב טווס

עבודותיו של שי אריק פועלות מתוך מצב ביניים מתמשך. הן אינן מתכנסות לשיא דרמטי, אלא מתעקשות על השהיה, על חזרה ועל חיכוך, על גרירה והסטה קלה. ואולם, למרות עדינותן, הן טעונות במלוא התוקף של הממשי.

המהלך הפיסולי אינו סוגר צורה, אלא מחזיק–לא־מחזיק אותה.

חומרי העבודה המוצבים בחלל הגלריה חוברים ומתפרדים. הרצף פושט ולובש צורה בהתאם לתנועת הצופה במרחב. הביקור בתערוכה, אם כך, אינו חוויה של צפייה, אלא של מפגש – ואפילו של יצירה. קצב ההליכה בין הצינורות נעשה למקצב ההתהוות וההיפרדות של הדימוי; הימתחות הקווים נעשית למלאכה של ספק איזון, ספק התפרקות מושהית; החלוקה בין אלמנטים התלויים בחלל לאלמנטים הנחים על הקרקע מושכת את תשומת הלב לשבריריותן של הנוכחות החומרית ושל התנועה בין יסודותיה.

העבודה כולה נעשית כך לגוף שברירי אשר מתכנס בעודו מתפרד, מתפרד בעודו מתכנס. זה הוא גוף אנושי המתהווה במרחב לא כשלם, אלא כמערך של מתחים ושל יחסים בין הזכוכית, הכליבה, נוצות הטווס, הצינורות, העלים. כמו במציאות ממש, דבר אינו מתקיים בנפרד מכל יתר הדברים. כל התהוות היא התהוות גומלין. פעולה מתמדת. הקיום גופו הוא שהייה "על הסף", הבזק של רגע בהצטרפות הזמן והמרחב.

הפעולה האמנותית של שי אריק אינה מבקשת להותיר חותם הרואי. תחת זאת היא מציעה זיכרון או הד המתמידים גם כאשר הדימוי עצמו כבר אינו נוכח. היא מזמינה אותנו להקשיב ברוב קשב לרחשים הדקים של החומר, ולהתמסר לעקבה השברירית שאנו כולנו מותירים במעברנו מבעד לזמן: רטט קול שמתמיד עוד רגע גם לאחר שמקורו כבר נעלם.

סמדר שינדלר

אירועים בתערוכה:

• שבת 14.3 בשעה 12:00 | מפגש גלריה בהשתתפות שי אריק וסמדר שינדלר– נדחה
• שבת 18.4 בשעה 12:00 | מפגש גלריה בהשתתפות שי אריק וסמדר שינדלר