אוהל אדום

כבמחזה מתמשך עולות לאורך השנים דמויות משפחתה של מיכל טמיר על גבי ניירות ובדים גדולי ממדים. טמיר מציירת אותן שוב ושוב בהתנהגויות, בפגישות ובמחוות יומיומיות שגרתיות. תערוכת היחיד הראשונה שלה, "אוהל אדום", מקבצת גם היא אל תוכה את המשפחה הסובבת אותה, אולם גוף העבודות החדש מכיל הפעם אך ורק נשים. הזירה הנשית – בית שבו גרות יחד סבתא, אימא ושלוש אחיות, ובו גדלה טמיר והתעצבה – זוכה עתה לנוכחות מחודשת לאור שינויים ופרידות שהתרחשו לאחרונה.

בספרה האוהל האדום בוראת אניטה דיאמנט מרחב נשי אוטופי בדיוני, שאליו מתכנסות נשים לצורך קיום טקסים, ומרחבים של שיתוף בעניינים הנוגעים למחזוריות גוף האישה בזמן הווסת והלידה, אך גם למשברים נפשיים, לאלימות ולאובדן. הרומן מציע קריאה פמיניסטית אלטרנטיבית של העולם הקדום דרך סיפורי המקרא, ובעיקר מדגיש את הצורך הנשי בשהות משותפת. האוהל האדום משרטט מקום אידאי לנשים, שבו הן מעבירות ידע ומסורת נשית מדור לדור, מייצרות עיבוד משותף, תמיכה וריפוי, ויותר מכול – הכרה והזדהות, דרך קבוצת השוות להן. באמצעות הדמויות בספר, המגלמות זו עבור זו מעין "דמות אחות" (sister figure), מדגימה דיאמנט כיצד נשים פוגשות את עצמן מבעד לדמות נשית אחרת, ואיך דרכה הן משתקפות ומעצבות את הסובייקטיביות הנשית שלהן.

באמצעות מלאכת הציור בוחנת טמיר את השבט המשפחתי הנשי שבתוכו היא מתקיימת. הדמויות, המגלמות אותה, את אחיותיה ואף את הדור הנשי הבא במשפחה, שבות ומופיעות. מציור לציור הן עוברות טרנספורמציה, מחליפות תפקידים, צבעים ופנים, כך שלא ניתן לזהות ולהבין מי היא מי. טמיר מייצרת האחדה בין הדמויות לבין הרקע שבתוכו הן מתקיימות, וממזגת אותם לכדי מרקם אחד. הסיפור האישי מוסט הצידה, ובמקומו עולה רגש אינטימי של סולידריות ושל שותפות גורל. באחוות נשים הן דרות שוב יחדיו בין כותלי הגלריה, המשמשים כתחליף לאוהל האדום, משתקפות האחת באחרת כבמראה אינסופית, וכך מעניקות נִראות והכרה זו לזו.

נעמה הנמן

אירועים בתערוכה:

• שבת 7.3 בשעה 12:00 | מפגש גלריה בהשתתפות מיכל טמיר – נדחה

• שבת 2.5 בשעה 12:00 | מפגש גלריה בהשתתפות מיכל טמיר
• שלישי 26.5 בשעה 17:00 | מפגש גלריה בהשתתפות מיכל טמיר ונעמה הנמן