תערוכה בסדרת נדבך 1

תערוכה מס. 3 בסדרת נדבך 1

את עבודת הגמר שלו שהוגשה ב-1990 באורנים, יפתח עופר ויציין:”ראיתי צורך לבדוק את תהליכי הפיסול לא רק בחלל הסדנא אלא גם בסביבה הטבעית”.
תקופה ארוכה מציב עופר אובייקטים אשר יבחנו על רקע הסביבה
במקביל יעלו ויבחנו חומרים שונים כאפשרות לשילוב ולפתרון הבעיות הנובעות מן הבחינה הראשונה. יש משהו סגפני בעיסוק בפיסול.
העמדת המסה מחייבת בדיקה והכרעה שלב אחר שלב, לפעמים לאורך זמן, עד לאותו מצב ה”מאפשר” את הצבת הפסל.
עופר עובר את כל אותם שלבים עד לרגע שבו יכריע בכיוון הגישה ה”נזירית” והמדוייקת. הבחירה בחומר בעל “דימוי על” המגדיר עצמו כשייך לאובייקט ולו בלבד.
הפסל Williem Tucjer מגדיר את הפיסול כ”דבר” [Thing], עופר טוען את ה”דבר” בדימוי חדש כזה שעובר את גבולות המינימליזם אך לא נוטש אותו. נוצר מעין “על פיסול”, האובייקט הלא פונקציונאלי משיק לעולם הפונקציונאלי הלא מוגדר אותו אנו פוגשים מדי יום. הצירוף הבנאלי אל הנשגב יוצר שדה רחב אשר בו יוגדרו הדברים מחדש.
לכאורה אלו דברים שאנו מכירים, ישנה פניה מחודשת לאמוציונאליות ולחושניות במקביל לשמירת הניקיון הצורני והדיוק הטכני. הרחבת הדיון “מהו פיסול”. יש בעבודות יסוד לא “אמנותי” אך הוא נחתם באותו מרחב שבו מתקיים הפיסול. מוות, ארוטיקה, דמיון וחופש הם נושאים שעולים מחדש בפסליו: הצורות נחתמות בעזרת מהדקים פיזיים שהם לחילופין גם רמז לאורנמנטיקה. עופר מציג אפשרות להציץ ב”סחורה”, מצב השאול מן העיצוב ואותם חפצים מחיי היומיום. העטיפה איננה התוכן, הסקרנות מועתקת אל מרחב לא מתוכנן, לא מוגדר. יש כאן חופש ש”לא מחייב מסקנות”.
הניסיון להגיע לדימוי אחד ננטש ועימו הצורך להתחבר לתולדות האמנות בכיוון חד מימדי.
עופר בעבודתו בסדנת הפיסול ב”אורנים” בודק את ה”מרחב” לא בדיקה חד כיוונית הנובעת מתרגיל מוגדר אלא יציאה להרפתקה.
פסליו האחרונים, יש בהם אותם נתונים ההופכים תרגיל ליצירת אמנות בשלה ומעניינת.

יעקב חפץ, אוצר.