תנוחות מקובלות

תערוכת הפסלים של מיכאל רידר “תנוחות מקובלות” נעה על הגבול בין הפרטי לקולקטיבי, בין הייחודי להמוני. באמצעות מקבץ הפסלים הנוכחי מתבונן רידר בכפל המשמעויות ובמתחים העולים מהם. דרכם הוא תר אחר אותה “תמצית” להבנת הקיום. בעזרת חיבור בין חומרים מנוגדים: נחושת, פלדה, עץ, סיבים וספוג תוך שימוש בטכניקות מורכבות של עיצוב וגילוף, יוצר רידר פסלים פיגורטיביים שהם מעין תערובת של הנאצל והיומיומי. באמצעות טשטוש הגבולות, בפסליו נטולי המיניות ועם זאת החושניים, מתייחס רידר לדואליות המרכיבה את עולמנו.