שבע כלות בשער | תערוכה בסדרת נדבך 16

על לא דבר – על ציוריה של הילה נבו

נדמה כי דבר איננו קיים באמת בציוריה של הילה נבו. המבט המשוטט בחללים האפלים שהיא בוראת מנסה להיאחז בנקודה מסוימת, להתייצב על איזו ממשות שתאפשר לו לתת בה אמון. כל ניסיון כזה, נתקל מיד בגבולותיה המיטשטשים של זהותם של החללים הללו, החמקמקה, הבלתי אפשרית, החומרית והרוחנית בו בזמן. דבר איננו קיים בציורים, והקיום המנוסח בהם, לעולם לא תהא ידו משגת להפוך לדבר. זהו קיום רפאים, קיום אשר נברא ומושמד ללא הרף, מנסח את גבולותיו ומתנער מהם, מתרחב ורגע לאחר מכן מצטמצם ונפסל. בקיום הזה אין גופים, כי אם צלליות של גופים. אין בו חלל כי אם צילו של חלל, אין בו זמן, כי אם צילו של זמן. זהו מרחב מיתי שבו האור והחושך אינם מוגדרים האחד על ידי היעדרו של השני, אלא כשני כוחות בוראים השרויים במאבק מתמיד זה עם זה. מאבק שהוא גם רגע המפגש של שני “לא-דברים” המבקשים ליצור איזה “לא-דבר” שלישי. הציור של הילה נבו מרקד על הרגע המיתי הזה – הוא תובע מן המבט לוותר על המקום, שממילא איננו קיים, לטובת היסחפותו אל תחתית התוהו-ובוהו, אל הרגע המכונן של הבריאה.