רליקס

בתערוכתה של אורלי פרל ניר מוצגים שמונה דיוקנאות אשר צולמו במפעל מתכות ישן בעיר התחתית בחיפה הנראה כלא שייך לתקופתנו, לא בנראותו ולא בשיטות היצור.
העולם הנגלה בצילומים הוא מופלא, אפל ודרמטי. במפעל אין דבר המעיד על עכשוויותו. העובדים בו, נראים כרוחות של פועלי מפעל מתקופה אחרת, כמו שרידים שהצטברו עליהם סימני הזמן, סימנים החרוטים עמוק בתוך הקיום שלהם, בעור שלהם, במבט.
בתצלומים יש מן התעתוע, הם נראים ומדברים בשפה של צילום ישיר. המצולמים ניצבים מול המצלמה, הבימוי משדר אמינות מסויימת. אך ככל שאנו מתבוננים בתצלומים אנו מגלים כי בכל תצלום ישנן מספר נקודות הנמצאות בפוקוס, נקודות שאינן נמצאות במישורים מקבילים, דבר שאינו אפשרי בצילום ישיר. מכך, אנו מבינים כי מדובר בצילום מסוג אחר.
התצלומים מאפשרים לנו מבט פנימה לעולם אחר,עולם הקיים במישור המציאות שלנו אך בו בעת שייך לתקופת זמן או למקום אחר. המציאות כפי שנדמה לנו שאנו מכירים אותה איננה קיימת עוד, ומציאות זו, מהי?