קו החוף

הים משך תמיד את האדם, ולאמן היווה מקור השראה בלתי פוסק. סדרה זו מציגה אחת מצלעותיו של העולם המנצנץ, הנגלה לי בחופי הים התיכון.

קו החוף הוא דופק הים והיבשה, גבול יסודות המים והאדמה. הוא מאוכלס באופן דחוס (אך זמני) בבני האדם, עבורם הפכה השהייה בו לשחרור מגבולות הציוויליזציה: כשהתפשטו מבגדיהם השילו גם את בעיותיהם, את השגרה ואת הבל חיי היומיום, והותירו אותם על סף קו החוף; כאשר הסירו את שעונם, שכחו גם את הזמן. רק תנועת השמש בשמים וגלישת הצללים על החוף מזכירות את קיומו.
אין כאן זמן – כפי שאין היסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה או דת. בקו החוף קיימות שמחת החיים והשלווה לבדן. נוכל לראות את עצמנו, את היופי והכיעור שלנו ואת זה של אחרים; נוכל לחוש את הטבע ולהיות לחלק ממנו, להרשות לעצמנו לשחק עם גילנו, לחוש באושר החיים הנצחיים, ולהפוך לגיבורים הראשיים בהם.

ביסודו של קו החוף טמונים זיכרונותיי, רשמיי, ועבודתי משלוש השנים האחרונות.
(סרגיי טריאיב).