פחמאוויה | תערוכה בסדרת נדבך 21

מריה סאלח מחאמיד מעדיפה פורמטים גדולים, דמויי מגילות. בעבודתה אום אל פחם (2016, פחם על בד) רושמת סאלח מחאמיד דמות איקונית היושבת בפרופיל, דמות השאובה מציורו של ציבי גבע באותו שם (1983, אקריליק על בד). לצדה היא רושמת דמות נשית נוספת, ארוכת שיער, הלבושה בחצאית קפלים – דיוקנה שלה. כך היא מופיעה בציוריה, ברישום מתומצת, בקו ברור והחלטי. סאלח מחאמיד מתייחסת לציורו של גבע מתוך ההכרח לדבר על מקום מגוריה בדיבור ישיר של בת המקום, כמי שמתקשה עם דיבור הבא מן החוץ: “אני פחמאוויה [בת אום אל פחם]“, היא אומרת, “קשורה מאוד לעירי ולהיסטוריה שלה, שלמרבה הצער, חוזרת על עצמה שוב ושוב ומשקפת את הדה-לגיטימציה, שהיא מנת חלקם של העיר ושל תושביה. אני מכירה את המציאות בתוך החברה הערבית ובתוך עירי, א.א. פחם, טוב יותר מכל אחד זר אחר”. קולות הירי האזרחי, הנשמעים בעיר תדיר ובמפתיע, ביום ובלילה, בימי חול ובימי חג, כמו מפלחים את גופה, בעודה קשובה למסלולו של כל כדור תועה. סאלח מחאמיד מנכיחה את ניקובי הירי על לוחות הנחושת בתחריט וברישומי הפחם, מתריסה על הפקרתם של יושבי ביתה; על הקלות, על האקראיות ועל הסתמיות המאפשרות את נטילת החיים מתושבי המקום.