מיכל בן זאב, מראה הצבה בתערוכה. צילום: דניאל חנוך
עיסה לבנה
מיכל בן זאב
אוצרת: דליה לוין
2 בנובמבר, 2024 — 4 בינואר, 2025
מיכל בן זאב יוצרת בעיסת נייר, בעץ ובצבע. את פיסות העץ היא מלקטת במהלך שוטטות בשדות, בחורשות ובחוף הים, אוספת אל ביתה שרידי עצים שנכרתו, נשברו או נפלטו אל החוף, ומפיחה בהם חיים חדשים.
את הנייר היא קורעת, גורסת ובוחשת במטבח ביתה, בדומה למלאכה הנשית העתיקה של הכנת בצק – פעולה ראשונית של קיום חיים ושל הישרדות. כשהנייר מתגבש לכדי עיסה ומתקשה, הוא שב למקורו – לעץ. החיבור בין העץ לעיסת הנייר הינו מיידי והומוגני, וכך שבים החומרים ומתאחדים באבולוציה מחזורית כבמעין פעולת ריפוי שמאנית.
בן זאב מתגוררת בסביבה כפרית, מוקפת בחי ובצומח. הנושאים שבהם היא עוסקת נולדים מתוך התבוננות בטבע הסובב אותה, ואמנותה היא חלק מן הטבע ומן העולם, חלק מן הבריאה, שזורה בשרשרת אינסופית של בריאה והיבראות, בתהליך בלתי פוסק.
בן זאב מעתיקה ומשכפלת צורות קיימות או מדומיינות, המתפתחות מתוך היגיון משל עצמן ומחוקיות פנימית. כשהיא טובלת את ידיה בעיסה הלבנה והדביקה, היא מתחקה אחר אותה תוכנית גדולה של הטבע. מתוך צורות, סמלים ודגמים, המתהווים בצמחייה, היא מוציאה מתחת ידיה פסלים, ההופכים בתערוכה ליצורים. אופן ההצבה בחלל מספר סיפור, מעלה מחזה. היצורים שבים אל היער בתהלוכה שקטה, לא עוד שברי ענפים נטושים ועזובים, אלא ישויות רבות הוד ואפופות סוד.
דליה לוין