עזבתני?

צילום

תערוכתו של בנימין רייך, פרי שיטוט במחוזות ילדותו שבשכונת מאה שערים, חושפת אוסף של צילומים תיעודיים, צילומי ילדות, צילומי משפחה וצילומים אנונימיים. רייך הבוגר שב כמחזר אל המחוזות הללו, ומתעד במצלמתו את עולמם של אחרים מתוך תחושת כיסופים. הילדות הופכת מושא לתשוקה וייצוגה בצילום מהווה עדות לשלמות אידיאלית אפשרית.
בתצלומים התיעודיים נראים ילדים-בחורים, אפופים באידיליה, המישירים מבט בוטח אל הצופה. הדימויים נוסכים תחושה של מסגרת חברתית מושלמת ומגוננת, וחושפים את מבטו של רייך-הצלם, הצופה בילדותם של אחרים כבמקום שמור, אפוף שלווה ורוגע.
בצילומי הילדות מצטייר רייך עצמו כילד שאינו מרגיש שלם, שייך או מוגן. באחת התמונות הוא מופיע כנער בלבוש חגיגי, מחויך ומוכן לצילום. חיוכו המאולץ מסגיר את תחושת חוסר השייכות שלו למקום ולמעמד. יסוד הזרות שזור כחוט השני בתצלומים, וניתן להבחין בתחושת האחרות העולה בד בבד עם המאמץ המופגן להשתייך.
הצבת צילומי הילדות לצד הצילומים התיעודיים מעמתת את החוויה האישית עם הקולקטיבית. העבר הניצב לצד ההווה מגלה את שבר הילדות, את תחושת הנתק והחיפוש אחר אינדיווידואליות, המאפיינים את עבודתו של רייך.

“עזבתני?” לקוח מהפסוק “אלי, אלי, למה עזבתני” (תהילים כ”ב). השאלה חושפת את הצער והתדהמה העולים נוכח הבטחה לא ממומשת לילדות בטוחה ומגנה בצלה של תורה ואמונה.