עבודות חדשות – ציורים

מתוך קטלוג התערוכה. מירה חרמוני בשיחה עם אוצרת התערוכה על ההשראה לציוריה, הנראים כלקוחים מעולמות שהיו ואינם:

“…נכון, שמה שיש לי בראש הן תמונות שניזונות גם מעולם ספרותי שאינו קיים כבר ומעולם תרבותי שחלף, כמו למשל ספריהם של סטפן צווייג או תומס מאן. ציורי יכלו אולי לשמש תפאורות רקע לספרים האלה או ל”עיין ערך: אהבה” ול”סיפור על אהבה וחושך”, אם מדברים על ספרות עברית… כשחשבתי על זלדה בתיאורו של עמוס עוז, על צורת חייה הסגפנית, יצא לי שולחן ועציץ ריק עליו. אני אומרת ”יצא לי”, כי אני לא עושה סקיצות. ציורי אינם מתוכננים. המזוודות שלי יכולות בקלות להיות המזוודות של הסבא של מומי ב”עיין ערך…” או מזוודה של זיכרונות.
…אני עובדת עם קטעי תמונות שיש לי בראש. לפעמים הם מתנגשים זה בזה, ואז אחד מהם צריך לחכות לתורו בציור הבא. הזיכרונות הם אולי מהתת–מודע שלי, כי אני ילידת הארץ, ילדה של פורמייקה, והרהיטים הכבדים אינם נוף ילדותי אלא קטעים שאינני ערה להם. הילדות למשל, הן דמויות שלא הכרתי, הן לא אני. אצלי הסרט היה באמצע הראש ולא בצד, אבל הילדה הזאת כל–כך קיימת שהיא הפכה להיות חלק ממני. מאוד חשובים לי פתחי יציאה ושקצת אור ישפך על הרהיטים הכבדים או שדלת תיפתח לפעמים לשום מקום “.