נסיעה טובה

בתערוכתו החדשה של מיכאל יחילביץ נגלים מקומות שוממים וריקים. מתוך הריק מגיחות דמויות בודדות, מטוסים, מכוניות, סירות. נדמה כי הדימויים עברו סינון, נבחרו בקפידה רבה ורק לאחר מכן הוצבו על הבד בדיוק מרבי, מותירים את התפקיד הראשי בעבודות לריק הטעון.

השילוב בין הקונקרטי לאוניברסאלי הוא אחד המאפיינים הבולטים בעבודות. במבט ראשון כל האלמנטים נראים מוכרים: נמל תעופה, בריכה, נוף. מבט נוסף מגלה כי ההתרחשות מתקיימת במקום חסר מאפיינים ספציפיים – בחלל אוניברסאלי כלשהו. בחלל זה, האנשים והאביזרים אותם מציב יחילביץ בעבודותיו הם מעין ייצוגים, סימני אלף-בית סודי, מעין הירוגליפים בהם טמונה גם משמעות נוספת – מיסטית.

במרבית הקומפוזיציות של הסדרה “נסיעה טובה” אף ניכרת האירוניה וחיוכו החבוי של יחילביץ, שמזכיר לעתים חיוך של בובונאי, המושך בחוטים. לדוגמא, בעבודה שלוש סירות נגלית סיטואציה פשוטה ואפילו קומית בה שלושה אנשים משתזפים בשלווה בסירותיהם השטות בנהר. בו בזמן עולות אסוציאציות – החל בסיפור משה השט בתיבה במי הנילוס וכלה בדימוי מסע נשמות המתים המשוטטות בנהר “לתה” המיתולוגי לכיוון עולם שכולו טוב. השלווה, החופשה והנופש מתקיימים יחד עם סיומו של מסלול החיים, המוות והסוף.

לדברי יחילביץ הסדרה אינה מתארת נופים של חופים זרים, אלא היא היא חוויית המסע עצמו.
השילוב בין היומיומי הטריוויאלי לשקט ולריק קוסמי, מכיל בתוכו את קשת החוויות האנושיות, הנוגעות למעבר בין מקומות ובין מצבי החיים, המעניק לעבודותיו של יחילביץ משמעות רוחנית עמוקה לצד מבט אירוני מפוכח.