משכן

מרבית העבודות בתערוכתה של נועה ברזנר מתארות רִיק: מְכלי חלל אנונימיים, שזיקתם לשדה האמנות מבליחה רק לעתים, ורוב הזמן הם חללים שתוּקים ובהירים, מצפים לבאות או זוכרים את שהתרחש בתוכם. ברזנר מצלמת חללי תצוגה משדה האמנות, אך בניגוד לתצלומים רבים, המתארים תערוכות או עבודות אמנות, תצלומיה מתעלמים ממעשה האמנות ומסיטים את המבט אל אתר ההתרחשות, אל זירת ההופעה של האמנות.

עבודותיה נשענות על מסורת של צילום ישיר, נוקשה וגברי, אך מקבלות תפנית מפתיעה עת הן מבליטות את מבטה של האמנית ומדגישות את קווי המתאר הנוקשים האופייניים לאדריכלות חללי תצוגה. אלו הופכים לחומרי גלם צורניים, גיאומטריים ומופשטים, המעמידים את הצופה בפני חוויה בעלת אופי מדיטטיבי, מטאפיזי.