משכן

אוסנת יהלי-סרבגילי מציגה גוף עבודה חדש בציור הכולל סדרת תפנימים (interiors) מכנסת ישראל. בניגוד למרחבים המוכרים של הכנסת כמו המליאה או טרקלין שאגאל, היא פונה למסדרונות המשכן ולשאר חללים ציבוריים המפגינים, למרות משניותם, שפה עיצובית עשירה. הציורים, בפורמט גדול, הופכים את החללים הפונקציונליים לזירות מינימליסטיות מאופקות, כאשר הדרמה מזדקקת דווקא מתוך הניקיון העולה מהם.

החומריות האופיינית לחללים הללו – ריצוף שיש, חיפויי עץ ומעקות מוזהבים – מתורגמת במיומנות ציורית המעצימה את הברק העולה מהם, עד שהדימוי המצויר נדמה כגילום משופר של המציאות. אך הקומפוזיציות הללו, תוצר של מגע היפר-ריאליסטי מתעתע, מבוססות למעשה על שורה של מניפולציות לתצלומים ששימשו אותה כנקודת מוצא. יותר משהם ייצוג נאמן של המציאות, הציורים משדרים יחס אירוני לאסתטיקה הממלכתית הנקשרת למבני ציבור, ולכנסת ישראל בפרט.