משא בזמן

עלם נושא בעל חיים על כתפיו – זהו הדימוי בו עוסקת התערוכה “משא בזמן”.

התערוכה מבקשת לבדוק את הדימוי כדבר מתגלגל, העובר מיד ליד, מעין סחורה או מטבע. חוצה עולמות, תרבויות ותקופות ומשנה משמעות ותוכן. מסעו של הדימוי המוצג ב”משא בזמן” עבר בתחנות שונות: בפולחן היווני בעת העתיקה הנציחו פסלי כריאופורוס את הקרבת הקורבן לאלים; בתנ”ך נכח אידיאל הרועה כסמל מנהיגות; בנצרות –”הרועה הטוב” ייצג את ישו; ועד להופעתו כאחד מסמלי האתוס החלוצי בארץ ישראל.

עבודותיהם של 21 האמנים המשתתפים בתערוכה נפרשות משנות ה-50 של המאה הקודמת ועד לימינו. הן מציעות דיאלוג ער עם הדימוי ומתפצלות למגוון נרטיבים. כל עבודה מייצרת הצטלבות, נקודת מפגש של גוף המונח על גוף, נושא ונישא, אופקי ואנכי. זהו חיבור המוליד אינטימיות ודו שיח: לעתים הופך המשא לשלוחה של הגוף ולחלק בלתי נפרד ממנו; לעתים הוא המשקל הרובץ על הכתפיים, העול והאחריות שיש לשאת, ופעמים אחרות הוא מקור כוח וגאווה, שלל או קורבן. חיבור שני הגופים מצביע על יחסים הדדיים ועל קשרים שונים, כגון חיבה ואהבה, חמלה או הצהרה של כוח ושל בעלות על הדבר.

היצירות מפגינות את כוחו של הדימוי. איכותו האידילית-פסטורלית נפרשת ומתגלגלת למבעים חדשים, המבטאים שלל היבטים אישיים וחברתיים. העבודות נעות מדמות הרועה ליחסי אב ובן, דרך תיאורי עקדה של מוות ושכול, ייצוגים שונים של גבריות ומנגד היבטים נשיים, ועד שלל סוגי המשא והשלכות הנשיאה על הגוף.