מרובע משוכלל

נקודת המוצא לעבודות היא ארוחת ערב עם צהוב זרחני. “זה לא בריא”, אומרת אחת; “זה עם כורכום”, עונה השנייה. התערוכה “מרובע משוכלל” ניזונה ומתפתחת, הולכת בעקבות תולדות האמנות על מצע מופשט אמריקאי, גברי ולבן. שכבות של חומריות בוחנות במשחקיות ובכובד ראש את השפעותיו של בית גידול. ארבעה חומרים מרכיבים את התערוכה: בד קנווס, שקדי מרק, “פצפצים” ומרצפות שומשום; ואִתם הצבע, מובהק או חסר, חלקו דוהה בהדרגה ומשתנה. היחסים בין צורות, מרקמים ומשמעויות תלויות-מקום מתגבשים, והקריאה המקומית נעה בין פורמליזם לפופ-ארט, שחלקו רדי-מייד. תבניות העתקים, דפוסי פעולה – לייצר מתוכם את אותו הדבר, שוב, ואז למצוא את הפגמים, לכסות ולהאדיר. לדייק. לתחום את הצבע. במחשבה שהולכת אחר הגירויים וחוזרת מהחושים מזוככת; תודעה, המייצרת בעקבותיה תודעות.