מציאות אחרת

עולמה המורכב, האישי-אסוציאטיבי של נטשה קוזנטסוב מלווה במבט טרגי־¬קומי תוך רפרור אל ההיסטוריה של האמנות.

הרעיונות העומדים מאחורי עבודותיה מונמכים לכדי דימויים שטוחים ופלקאטיים בהם הדמויות מזכירות גיבורי סדרות קומיקס. גישתה הקלילה לנושא והעדר הפאתוס מאפיינים את הסדרה “גמדים”; דמויות קריקטוריות כמו הפסנתרן מישל פטרוצ’יאני, רוכבת אופנוע בעלת חזות פראית וילדה-גמדה עם כלב – מככבות בהן. נדמה, כי רובן ככולן התכווצו תחת מכבש לחץ. גם הגמדים המפורסמים שהציב פיקאסו בעבודותיו כקוריוז מאוזכרים בעבודותיה ומנהלים דיאלוג עם דיוקנאות של ולאסקז שתוארו כאינדיבידואלים, אנושיים וטראגיים.
קוזנטסוב מבקשת להפוך את הדמויות לאלגוריה למצב האנושי בו כולנו גמדים הנמצאים בתא לחץ. הגמדים אינם מוצגים כגרוטסקה או כדמויות טרגיות שוליות אלא כמי, שהגיעו להשלמה ומצאו את מקומם בחברה.

נטייתה של קוזנטסוב להדגשת הניגוד בין תוכן פילוסופי עמוק לבין סגנון ביצוע קליל ומשוחרר בא לביטוי גם בעבודה “החתולים נוטשים את העיר” מתוך הסדרה “היה היה”. שם נשמע אות אזהרה: החתולים הנוטשים הם כחולדות הנמלטות מאוניה טובעת – זהו איתות, סימן לאסון מתקרב או לשואה אקולוגית. העבודה משלבת צבעי אקריליק אפורים ושחורים עם נגיעות של זהב וכסף. השימוש בצבעים מתכתיים מחזק את הרושם החידתי ואת המסתורין בעבודות. נוכחותם של צבעי הכסף והזהב מאזכרים איקונות מוזהבות מתקופת הרנסנס המוקדם כמו גם נושא העבודה שאף הוא מזכיר סצנות אפוקליפטיות האופייניות לתקופה. חיבור זה הופך את קריאתה האינטואיטיבית לאיתות אזהרה אוניברסאלי. הרושם המתקבל הוא טרגי־קומי –ההומור והתקווה משתלבים בתיאור האפוקליפסה.

לנה זידל