מדבר לבן

יהודית אפלטון מציגה ציור מינימליסטי, כתמי, שנמצא בין פיגורטיביות להפשטה, ומתהווה מתוך התבוננות בשני נופים מנוגדים לכאורה זה לזה – המדבר המזרח תיכוני ואזור הקוטב הצפוני. התערוכה מורכבת מציורים מן השנתיים האחרונות, חלקם נוצרו בסביבתה המקומית של אפלטון, באזור ים המלח, וחלקם נוצרו במהלך מסע ושהות שלה בתכנית מוזיאון אופרנוויק, “המוזיאון הצפוני ביותר”, בגרינלנד.

בציוריה מתחקה האמנית אחר דקויות ההשתנות של הצורה והצבע: כיצד הנחת הצבע על הבד, על גווני הצהובים, הכחולים, האפורים והלבנים, יכולה לגלם את תכונות המקום; כיצד צורות הנפחים של האוויר, המים, האדמה, הקרח והחול יוצרות קומפוזיציות שנמצאות במטמורפוזה תמידית.

את המדבר היא מציירת מהתבוננות בעודה נמצאת בתוך הנוף. בגרינלנד ניתן היה לצאת החוצה לפרקי זמן קצרים שהספיקו לצילום ורישום מהיר בלבד. את הציורים היא ציירה מהתבוננות מבעד חלונות גדולים, מן הבית פנימה, כשהיא מתמקדת בנקודת התייחסות אחת, ב”קרחון שלה” ועוקבת אחר צורתו וצבעיו המתחלפים בעודו נמס ומתהווה מחדש.

 בתוך הנופים המונוכרומטיים האינסופיים הללו, אפלטון יוצרת מסע אינטימי של ציור שעוקב אחר מעברי האור החמקמקים, אחר מהות השקט, אחר האיטיות ותחושת ההיות על הקצה.