מבעד למשקפת שבורה

ציוריה של מתיה אורן מתאפיינים בראייה אינטואיטיבית ראשונית. תוך שהיא נעה בין פנים לחוץ, בין הגלוי לחבוי, היא מציירת את חייה. ציוריה קדחתניים, אינטנסיביים, לעתים חסרי נשימה,כמבט מבעד למשקפת שבורה, שהתקבע ככזה. אורן, הניצבת בין הזיכרון לבין מצע הציור, נוכחת ונאמנה לעצמה, נאמנה לציור, שדרכו היא מצליחה לתבוע את שלה, כרשת ביטחון וכהנצחה של רגש ושל מחשבה, שליוו את האירוע שאותו בחרה לתאר.

אורן מתמקדת בציור מהיר, בין שהוא חד פעמי ובין שהוא המשכי. כל שכבה בציור מושלמת במהירות וממתינה בסבלנות לבאה אחריה. מול מראה או באמצעות תצלום כתותב של המציאות בתנועות חדות ואימפולסיביות, היא יוצרת על הבד כאוס צבעוני וצורני, ובו נרשמות שאריות המפגש בינה לבין מציאויותיה. המציאות היא בפנים, גופה הוא ביתה, והתוצר הסופי משחרר את אורן ממה שאחז בה.