לנופלים | תערוכה בסדרת נדבך 14

תערוכה מס. 5 בסדרת נדבך 14
גבריאל קריכלי מציג בתערוכתו ציור (אקרילי ושמן על בד) ופיסול הנוצר משילוב בין חומרים “רציניים” (פיסול בעץ, שעווה בעלי הקשר וכובד משקל תרבותי והיסטורי) ל”משחקיות” הנוצרת משימוש בחומרים “מיידיים” הלקוחים מעולם חנויות היצירה (כגון חרוזים פייטים, ספוגים, דס וכו’) עליהם הוא מבצע פעילות כימיות. כמו פסליו הנדמים כחסרי דימוי קונקרטי ומציגים רמזים מעין שאריות של דימויים שנעלמו. גם הציורים הינם ישויות היברידיות, חלקם מצוירים בקפידה ואחרים נדמים כרישום מהיר ו”גס”. השילוב בין חומרים “נמוכים” מעולם חומרי היצירה אשר הועלו מדרגה ממרחב האומנות לאמנות, הניגוד בין פרקטיקה התופשת עצמה ברצינות לבין חומריות מגוחכת, מכנס את עבודותיו למין קו אפס הופך אותם ליציריו של כור-מצרף פרטי, המשלב בין כובד משקלה של אמונתו חסרת האירוניה ביצירה האמנותית לבין משחקיות והומור.

אודות התערוכה – פסח סלבוסקי, אוצר
גבריאל קריכלי הוא אמן זריז למדי שאינו נרתע מעבודה קשה. קיים אצלו רצון לתאר מציאות מורכבת והוא מתברך בסבלנות ובאורך הרוח הנדרשים לכך. קריכלי מעריך מיומנות ולשם מימושה רכש יותר מטכניקה גשמית אחת על מנת להתבטא. אין צורך להסביר לו שעל אף חשיבותו של המרכיב הפילוסופי באמנות, איכות הרישום נקבעת במידה עקרונית מאופן המגע של העיפרון בסיבי הדף.

אני מבקש להזמין את פרימו לוי לומר כמה מילים על לימוד הכימיה באוניברסיטה :
“ה’תלמידים המצטיינים בכיתה’, אלו בעלי יכולת הזיכרון הנודע, החוגגים את ניצחונותיהם בבחינות בעל פה…או המעמידים פנים כמי שהבינו דברים שלא הבינו כלל, בעלי היכולת להציג בטחון עצמי גם אם הם חסרים אותו…הצטיינו פחות לכשנאלצו להתמודד עם עבודות המעבדה. מידות אחרות נדרשו כאן: צניעות, סבלנות, שיטתיות, מוטוריקה עדינה, ואף, וכי למה לא, עין טובה, חוש ריח מחודד, כושר עמידות מוצק, וגמישות לנוכח כישלון. … היית עוזב [את המעבדה] בכל ערב ובעצם בסופו של הקורס, מלווה בתחושה כי ‘למדנו לעשות דבר מה’ אשר כפי שהחיים מלמדים אותנו שונה מהותית מ’ללמוד דבר מה’. ” *

ובכל זאת נדמה לי שגם קריכלי “למד דבר מה”.

* מתוך: Primo Levi, Other People’s Trades, London, 1989, pp.88-90