להקה של ינשופים

להקה של ינשופים/ רוית כהן גת

מיצב ועבודת סאונד

50 עפיפונים סרוגים 90×65 ס”מ
מוסיקה מקורית עיבוד והפקה מוזיקלית – אלון עדר

“קוראים לי מקרה בחיים. גרה בלילה שנהרג בו הירח ונהפך לחושך אטום, גס שאפילו אור השמש לא הצליח להאיר אותו, חיפשתי בתוכו את האני האמיתי, שזה בעצם שתי דמויות, שכל אחת משחקת מצב נגדי, ואני אבודה ביניהם”, מספרת לילה (שם בדוי), אישה ערביה מדרום הארץ. הרגשות החבויים, הכמיהה האסורה אל החופש, לביטוי עצמי נשי, עולה מבעד למילים החנוקות והקול העצור המסגיר את פחדיה ועומק בדידותה. לילה כותבת בסתר, מפיחה חיים בחלומותיה. דימוים קוסמיים, שמש וירח, הנולדים ומתים בכל יממה מחדש, מרמזים על תקוותיה שנפוצו אל אין, על מעגל של ייאוש. “אחרי לילה ארוך הולידו השמיים את השמש והתקלף החושך הגס, שמחתי וחשבתי שהכל יצא לאור… אולם איחרתי בשמחתי, כי השמש שנולדה כבר חזרה לשמיים…”.
בעבודותיה עוסקת כהן גת בשירה נשית. במיצב שולחן העשוי מאריג סרוג במערכים גיאומטריים עזי צבע, כעיטורי שטיח פרסי (גולה סנגם, 2004), רקמה קטעי שירה, כפסוקי ברכה ותפילה, על דפנות מפת השולחן וצלחות סרוגות שהונחו עליו. חרוזים מיתממים חופני סוד ואמרות עממיות מתובלות בחוכמת חיים שרטטו עולם תרבותי, שבו נמהלו זיכרונות ילדות קשים ברמזים הומוריסטיים ועוקצניים למטבח, אוכל, אהבה והדרך לכיבוש לב גבר. במיצב נוסף Joony Joony (2007) נבנה חדר מקוננות מחופה בקירות אריג סגול סרוג, ככיסוי של חולין בבית אבלים. שירת הקינה המסורתית, העוברת מאם לבת, בקעה ממערכת הגברה חשופה, מתועשת, שחיללה את פולחן האבלות.
מלאכת היד, העשייה העמלנית כפרקטיקה נשית היא ייצוג של נשיות מסורתית סבילה כמו הטלאת גרביים, הכנת נדוניה, אך היא גם אפשרות לאסקפיזם יצירתי, שמאכלס דחפים ותשוקות מודחקות. המעוינים הסרוגים בכחול-סגול התלויים על גבי תקרת המיצב כעפיפונים, כגוף המרקד עם הרוח, נושאים פוטנציאל של המראה אל מרחב ואל אופק אחר, אך הם מקובעים אל התקרה, נשארים קשורים בחוט ונשלטים בידי האוחז בהם. שולחן האוכל שעמד יתום, ללא כיסאות, ללא מזון, כשולחן-מזבח והטקסט הרקום בו התפענחו בהקשרים של איסורים, חרדות, ערגות וייסורי אהבה. בדומה, מעוקרים גם העפיפונים הממוסגרים וחתומים, סוגרים על אפשרות של תנועה, של מעוף אל החופש, נדמים להרף עין לדבוקה של ציפורים טורפות. שירתה של לילה נרקמת בפער שבין התמים, הרך והעוטף לבין הפרום, העצור והמטיל צל.

דרורית גור אריה

תודות אורית פרנקל, ליהודה עדר, מיקי קם, יונתן חיון וטלי מאירזון.