יתומות

צדוק בסן – (1882 – 1956)
התערוכה ״צדוק בסן- יתומות״, הנפתחת בבית האמנים בירושלים סוגרת כמה מעגלים.
ראשית המעגל הצילומי: צדוק בסן, (1956-1882) “הצלם הירושלמי הראשון” שפעל בעיר בשנים -1900- 1950, מוצג לראשונה בתערוכת יחיד. בסן שתיעד את “היישוב הישן” בירושלים מוצג כאן היום לא רק בהקשר היסטורי אלא גם בהקשר אמנותי.
המעגל הסוציולוגי: לראשונה מוצגת היתמות בתערוכה הנוגעת בה מכמה היבטים – חברתי, תרבותי ואמנותי. התצלומים פורשים לנגד עינינו אופני ארגון, סגנון לבוש, אורחות חיים של יתומות מבית היתומות הכללי ע”ש דוד וינגרטן, ירושלים, בשנים 1902- 1934 שאורחות חייהן בראשית המאה ה20- נגלים לעינינו, כמו מביטות בנו ממרחק מאה שנים.
בתערוכה ובקטלוג הנלווה יוצגו כ- 130 צילומים הנחשפים לראשונה, של היתומות. ארכיון הצילום של בסן לא השתמר כפי שהשתמרו ארכיוניהם של צלמים אחרים בני דורו, אולי משום שתצלומיו לא שירתו ברובם את הרעיון הציוני. אבל גם בחומר ששרד אפשר לזהות את ייחודו. נותרו רק מקבצים בודדים של תצלומים או של תשלילי זכוכית שעליהם ידוע בוודאות כי שלו הם. 133 תשלילי זכוכית וכשישים הדפסים מקוריים נמצאים עדיין “בבית היתומות ע”ש וינגרטן” עליהם מתבססת התערוכה.
סיפורו המלא של הצלם צדוק בסן חבוי, כנראה, בין רבבות התשלילים החסרים. נראה כי בסן, בהיותו ערירי, נקשר בכל נימי נפשו אל היתומות והיתומים שצילם בירושלים. אלה הפכו ל”ילדיו” והוא היה להם ל”אב” המכין אלבום משפחתי. את “אלבום המשפחה” של צדוק בסן, אנו מציגים בתערוכה ובקטלוג הנלווה לה. בתערוכה זו מסמן בית האמנים את פתיחתם של אירועי מאה שנים ל”בצלאל”, הראשון בבתי הספר לאמנות בארץ, שמחלקה לצילום נפתחה בו כבר ב1911. בכך נסגר המעגל ההיסטורי: היתומות שהו בבניין בצלאל הראשון (1906-1908) שבות אל בניין בצלאל” היסטורי בו שוכן בית האמנים בירושלים.”
התערוכה והקטלוג בשיתוף מוזיאון ארץ ישראל, באדיבות מפעל הפיס לתרבות ואמנות, הקרן לירושלים, משרד החינוך והתרבות

* שיח גלריה והקרנת סרט – תערוכת צדוק בסן – יתומות בית האמנים

ביום רביעי 9/11/2005 בשעה 18:30 יוקרן הסרט “יום ולילה” של הבמאית סיוון ארבל והמפיקים אודט ויובל אור, הסרט נעשה על “בית וינגרטן” היום וזכה בפרס ראשון בפסטיבל דוק אביב 2005 .לאחר ההקרנה יתקיים שיח גלריה עם אוצר התערוכה גיא רז ועם מפיקי הסרט.
הכניסה חופשית.
היתומות של צדוק בסן
תצלומים, 1902- 1934

“אלו הן היתומות הקטנות האסופות במעון הכללי הזה, מצפות לרחמי נדיבי לב, לתמוך ולחזק. בית “המחסה” שלהן. לב מי לא יחס? רגש מי לא יתעורר?” ( כיתוב שהוצמד לתצלום קבוצתי מ1908- ).

ככל הידוע בחקר הצילום המקומי צדוק בסן (1956-1882), הוא הצלם היהודי הראשון שנולד בירושלים, הוא מזוהה עם “היישוב הישן” בעירו, בה פעל החל משנת 1900. בסן, בן למשפחה חרדית שהתגוררה בעיר העתיקה, הפך לצלם הקהילה החרדית בירושלים ודחק ממקום זה צלמים מקומיים אחרים. בשלב מסוים העביר בסן את הסטודיו שלו אל מחוץ לחומות העיר העתיקה, לשכונת החבשים בה שכן בניין “בצלאל” הראשון. ב1912- השתקע בבניין זה “בית היתומות הכללי ע”ש וינגרטן”. לצורך גיוס כספים אצל תורמים יהודים בחו”ל נזקק המוסד לתיעוד צילומי של היתומות ששכנו בו והפעילויות שהתקיימו בו. כך הצטלבו דרכיהם של בסן ודוד וינגרטן (1940-1872), מייסד בית היתומות, והדורות הבאים זכו בארכיון של כשלושים שנות צילום – אוסף תצלומים נדיר וייחודי של מוסד אחד, בהיקף שטרם נראה כמותו בארץ.

“בית היתומות הכללי” נוסד, ב1902- ברחוב מאה שערים, שבו שהו עשר היתומות הראשונות. ב1912- עקר כאמור המוסד לשכונת החבשים. באוגוסט 1928 נרכש שטח לבית יתומות העכשווי בקריית-משה, אך בשל מחסור בכספים לבנייתו עבר המוסד ב1930- למשכנו השלישי – בית אליאנס ברחוב יפו שבמרכז העיר (במקום שבו עומד כיום בניין “כלל”), שם כבר התגוררו כמאתיים יתומות.

צדוק בסן: למד בישיבת “עץ חיים” ונראה שירש מאביו את הנטייה לציור, שכן כבר בנעוריו צייר בצבעי מים דיוקנאות ונופים ירושלמיים. במקביל למד צילום אצל הצלם היהודי אדלשטיין, ששהה באותם ימים בירושלים. בשנת 1900 , רכש בסן את הסטודיו של הצלמים היהודים רפאלוביץ’ וזקס, בעיר העתיקה של ירושלים, על כל ציודו והפך ל”צלם הקהילה”. לימים, עקר בסן לסטודיו חדש ברחוב החבשים ואחר כך עבר לסטודיו ברחוב ישעיהו פינת פראג, בו פעל עד פרישתו מצילום, ככל הנראה בראשית שנות ה50-. מושאי הצילום של בסן היו ישיבות, תלמודי תורה, בתי כנסת, מוסדות ציבוריים עירוניים כבית החולים “ביקור חולים”, בתי היתומים “דיסקין” ו”ציון” ו”בית היתומות הכללי “, “בצלאל” ועוד. הוא צילם תצלומי חוץ ופנים של הבניינים, ואף תיעד את הקמת השכונות החדשות עץ-חיים, גאולה ומזכרת-משה. עד סוף שנות ה40- השתמש בסן השמרן, שלא הסתגל למצלמות הקלות והניידות, בפלטות זכוכית ובהעמדות הצילומיות שסיגל לעצמו בראשית דרכו. האור ההיולי בתצלומיו כמו מעלה על הדעת על קדושת העיר שבה צולמו.

ארכיון הצילום של בסן שמור ברובו בארכיון הציוני בירושלים. בארכיון הצילום של בית היתומות הכללי ע”ש וינגרטן: שמורים תשלילי זכוכית, תצלומים מודפסים וכן סרטי תדמית וקולנוע מהם מורכבת התערוכה. בנושאי הצילום: יתומות לצד מיטתן; פעילויות בבית היתומות; טיולים ומעמד הנחת אבן- הפינה לבניין החדש ב1928-. סרט התדמית מראשית שנות ה50- המוצג בתערוכה, מתאר הגעת יתומה לבית היתומות ואת סדר-היום במוסד, ששכן אז בבית אליאנס.

תצלומי היתומות של בסן: לפי הכיתובים על התצלומים ועל קופסאות תשלילי הזכוכית שנמצאו בארכיון בית היתומות, צדוק בסן צילם את רוב תצלומי הבתים והיתומות המופיעים בתערוכה בעיקר בשנים 1934-1902: בשנים 1912-1902 – במשכן הראשון בשכונת מאה-שערים; בשנים 1930-1912 – בבית השני בשכונת החבשים; ובשנים 1934-1930 – במשכן השלישי בבית אליאנס שברחוב יפו. התצלומים, שנעשו ברובם בתוך הבית, צולמו למטרת גיוס תרומות מחו”ל וכמזכרות “קניין” לתורמים. ברוב התצלומים שבהן נראות יתומות לצד מיטתן דומה שהחדר והמיטה זהים במראם ובהעמדתם ורק היתומה, המספר הסידורי הרקום על הכרית ו/או תמונת התורמים שעל הקיר מתחלפים. נראה שקומפוזיציה זו נקבעה בשל כיוון הגעת האור מבעד לחלון, ואולי מתוקפה של קביעה אסתטית-שרירותית אחרת, שעמדה גם בבסיס ההחלטה לצלם את היתומות כולן באותו חדר ובאותה העמדה.
בסן צילם את היתומות גם בתמונות קבוצתיות רבות, שביקשו להמחיש את מספר היתומות הגדול המטופל במוסד. היתומות צולמו בחדר האוכל, בעת משחקיהן בחצר הפנימית, בשיעורי התעמלות, תפירה ואריגה וידיעת הארץ, בקורס עזרה ראשונה ובעת הדלקת נרות שבת. האור החודר מן החלונות משווה לתצלומי פנים אלה נופך רומנטי. בסן אף יצא עם היתומות לטיולים בירושלים ומחוצה לה וצילמן בביקוריהן במגדל דוד, בכותל המערבי, בהר הבית, בבית הכנסת “חורבת רבי יהודה חסיד” וכן בסיור (בשנות ה30-) בוואדי קלט, יריחו, מעיין אלישע, נהר הירדן, גשר אלנבי וים המלח. בתצלומי החוץ, מתגלה בסן כצלם ספונטני יחסית ומחמיר פחות מהרגלו. הדבר ניכר במיוחד בתצלומי היתומות המתרחצות בים המלח ובעת שיט בירדן.

סוף דבר: לזוג צדוק ולאה-שרה בסן לבית זקס, שנישאו ב1901-, לא נולדו ילדים. בסן נפטר ערירי בכ”ז בסיון תשי”ז (26.5.1956), ונקבר בהר המנוחות בירושלים. נראה כי בסן, בהיותו ערירי, נקשר בכל נימי נפשו אל היתומות והיתומים שצילם בירושלים. אלה הפכו ל”ילדיו” והוא היה להם ל”אב” המכין אלבום משפחתי. את “אלבום המשפחה” של צדוק בסן, בדגש על היתומות מ”בית היתומות הכללי ע”ש וינגרטן”, אנו מציגים בתערוכה זו ובקטלוג הנלווה לה.