יחזקאל ירדני

רטרוספקטיבה של ציורים 1980-1963

בתאריך 10 לאוקטובר 1981 נפתחה בירושלים סדרת פעולות שנשאו את השם “אולם” (במשמעות של “חדר” ושל “אלטרנטיבה”) שהורכבה מעשר תערוכות שהתחלפו מדי חודש. זאת, מתוך כוונה ליצור מרכז לפעילות מוזיאלית- זוטא, מודל או סקיצה לתערוכות מבוקשות אשר חסרונן מורגש על ידי אנשי אמנות בישראל של התקופה. הפעילות התרכזה בתצוגות של הפעילות מאותן שנים, ובעיקרה פעילות צעירה שלא הגיעה לתחומי המוזיאונים.
הפרויקט היה פרויקט משותף לבית האמנים ולמערכת “פרוזה”, אשר סיפקה את הקטלוגים לתערוכות.

יחזקאל ירדני – ציורים 1980-1963

התערוכה מגוללת תהליך. שורשיו של תהליך זה במודרניזם וקצהו בפוסט-מודרניזם. כמודרניסטי, חושף התהליך את החיפוש אחר הצורה האוטונומית, האקסקלוסיבית, המינימאליסטית, הבוראת עולם אמנותי עצמאי וטהור. גם כשיוצאת הצורה אל קיר הגלריה ואל החלל כולו, עדיין זוהי צורה מודרניסטית השוללת את העולם שמחוץ לגלריה.
ואולם, יחזקאל ירדני של ראשית שנות השבעים הוא כבר אמן של סביבה חוץ-אמנותית. הבדים שלו נטשו את מסגרת הקנבס, גם את הקיר וגם את חלל הגלריה. הוא יוצא מן המודרניזם האמנותי אל העולם הממשי, ובבחינת אמן מושגי הוא אף נפרד לזמן-מה מיצירת מושאים אמנותיים.
שובו אל עולם האמנות ואל הציור בסוף שנות השבעים הוא כבר פוסט-מודרניסטי: הוא חוזר אל הציור, נושא עמו את זכרונות העידן המושגי, אינו בוחל בערכים דקורטיביים ואף אינו מקבל עוד את ההבחנה המודרניסטית בין “קיטש” לבין “אמנות מתקדמת”.עתה, ציורו פלורליסטי במתכוון, הגם שהדגש הוא עדיין על המסר ההכרתי-תרבותי. נדגיש: רבות מעבודותיו של י. ירדני הן בפורמאטים גדולים שאינם נכנסים לחלל הנתון לנו. אנו מציגים, איפוא, מודל מיניאטורי של תהליך.