יוחאי בר-און – הדפסים

מתוך מבט שאינו נוסטלגי, מתוך זיכרונותיו הסובייקטיביים מבקש בר און לחקור את ילדותו “בקיבוץ של פעם”. התימה המרכזית של התערוכה – חברי וילדי הקיבוץ כפי שצולמו על ידי צלמי הקיבוץ לאורך השנים. בר און, בוחן את המסר הניבט מפני האנשים ועוסק בהנצחה מחודשת של הפערים בין היופי והחזון הניבטים מן התמונה, לבין התחושה הפנימית שלו באותו חג או אירוע מצולם. החוויה האישית והפער בין הגלוי לבין הסמוי שבתמונה, מיוצגים בהדפסים הבוחנים את היחס של אותם מצולמים לקיבוץ ולאידיאלים שלו, דרך שפת הגוף והבעות הפנים.

תערוכה זו, העוסקת בזיכרונות ילדות, לא נוצרה מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך מבט המבקש לחקור את תקופת ילדותו של יוחאי בר-און ושל חבריו ב”קיבוץ של פעם”. רגע לפני שהקיבוץ משנה את פניו לעד, מביט בר-און, דרך מנסרת זיכרונותיו הסובייקטיביים, אל תחילת דרכו של הקיבוץ (הקיבוץ בכלל וקיבוץ גל-און בפרט, בו גדל ואשר השנה מלאו לו שישים שנה*).
החגים ואירועי הקיבוץ השונים, הונצחו באותן שנים במצלמתו של “צלם הקיבוץ”. הצילומים, היוו חלק מרכזי בהווייתם של חברי הקיבוץ, והפכו למעין אלבום משפחתי, המספר את סיפורו של הקיבוץ. בר-און מכיר תמונות אלו היטב, הוא אף מופיע בחלקן – כילד. זהו מקורו של הנושא המרכזי בתערוכה, העוסקת בחברי וילדי הקיבוץ כפי שצולמו במשך השנים.
בעבודותיו של בר און המוצגות כאן, נבחן היחס בין אותם מצולמים לקיבוץ ולאידיאלים שלו, דרך שפת הגוף והבעות הפנים.
בר און מביט בפני האנשים המצולמים, צעירים ומלאי חלומות ובוחן את המסרים המועברים בהם. בזיכרונות ילדותו, קיים פער בין היופי והחזון הנובעים מן התמונות, לבין תחושותיו הפנימיות באותם אירועים. הוא שב ובוחן את אותם הצילומים בחיפוש אחר המשמעות הטמונה בהם, אמירתו של הצלם על החברה בה הוא חי ותחושותיהם של האנשים המצולמים.
בכדי להתקרב לחוויה האישית, ולבחון מקרוב את הפער בין הגלוי לבין הסמוי שבתמונה, בוחר בר-און בצילומים של בני קבוצתו ושלו. כך בתמונה “חג הביכורים” נראה ילד (הוא עצמו) החובש זר חגיגי על הראש. עבודת ההדפס של בר-און, בניגוד לצילום של “צלם הקיבוץ”, מעבירה את הזיכרון הפרטי של דקירתו החדה של אותו הזר.
מטבע הדברים, נושקים הצילומים לסגנון הריאליזם הסוציאליסטי, סגנון שבעיני בר-און, נחשב פעם ל”תעמולה”. והנה, דווקא לאור השינויים בקיבוץ, הוא מגלה שאין זו תעמולה. נהפוך הוא, זוהי דרכם של אנשים לספר את סיפורם.

*קיבוץ גל-און עלה לקרקע במוצאי יום כיפור 1946, כחלק ממבצע של אחת עשרה נקודות התיישבות חדשות בנגב.
(תודה ליוחנן סימון, שדרך התבוננות בעבודותיו בנושא הקיבוץ, נפתחה לבר-און הדרך לעסוק בנושא זה).