אלי פטל, אף, צילום צבע
חורשת האקליפטוס | תערוכה בסדרת נדבך 9
אלי פטל
אוצר: שוקי בורקובסקי
26 במאי — 25 ביוני, 2001
אלי פטל (בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל), מציג במסגרת סדרת נדבך מס’ 9 את תערוכת הבכורה שלו “חורשת האקליפטוס”. במיצב הכולל רישומי צבע ועבודת קיר, בוחן פטל מושגי גן עדן בהקשרים של תרבות אישית, מקומית ואזורית. כמו בעבודתו מהשנים האחרונות, כך גם ב”חורשת האקליפטוס”, ממשיך העיסוק ביומרתה של פעולה להפוך לתרבות חץ ובנסיון לחשוף את הקשר בין תוצריה האקטיביים למצבה הפוליטי. “בלשון תיאולוגית – הקשיבו היטב, כי ממעט אני לדבר כתיאולוג – הנחש לרגלי עץ הדעת היה אלוהים בכבודו ובעצמו, שהשתרע לו לאחר עמל יומו לנוח מן המאמץ של היותו אלוהים…הכול יצא מתחת ידו יפה מדי…השטן אינו אלא בטלתו של אלוהים בכל יום שביעי..” – זו הגרסה הקצרה החדשה שמציע ניטשה למיתוס של גן עדן בספרו הנה האיש (1888). גן עדן, שהכול בו שלם ומושלם, סופי ומוחלט וקבוע לעד, הוא שלילת ההיסטוריה, קיפאון גמור, התגלמות השעמום. ואלוהים אכן משתעמם: מעשה הביות המשוכלל הזה שברא היה לו לזרא, ועל כן הוא הופך לשטן כדי לדחוף את העולם אל הפורענות הדרמטית של ההיסטוריה. מעשה הפיתוי בגן עדן אינו אפוא אלא תחבולה שחיבל אלוהים כדי להעניק למעשה ידיו היסטוריה.* “לכל אורך ההיסטוריה הזו, שב האדם ובורא והורס את גן העדן ותמיד מתגעגע אליו. האושר – גן העדן השלם והמושלם – חסום. בדרך אליו טמונה ההבטחה. לכל אורך ההיסטוריה הומצא ונמצא גן העדן מחדש – בכל פעם מחדש בהתאם לרוחה של כל תקופה – כדי לאבדו פעם נוספת לתקופה שתבוא אחריה. העידן העכשווי מתאפיין בהפיכת כל דבר ודבר למושא של תשוקה ופיתוי – למוצר צריכה. בעידן זה הופך הגן, בעיקר הגן, או אולי נכון יותר בבואותיו של הגן, השתקפויותיו, דימויי המראה שלו, למושא העיקרי של תשוקה ופיתוי אלה, מה שבא לידי ביטוי במגוון ובשפע של מוצרי צריכה. אלי פטל הוא צייד של בבואות כאלה. הוא ציידן של ה”פאטה מורגאנות” של הגן המחליפות צורות ומראות: פעם זו גינת בית מלון, פעם זה הכור האטומי בפקיסטאן ופעם זה סידור פרחים באולמי שמחות. “פאטה מורגאנות” אלה הן תמיד מפתיעות ותמיד קיימת בהן אפשרות בכוח למימושה של ההבטחה, להגעה אל האושר, אל הגן. קשה לדעת בוודאות אך ייתכן שבבואות אלה, ה”פאטה מורגאנות” האלה, אינן אלא הגן עצמו. ואולי שוב משתעמם האלוהים?”
יהושע בורקובסקי
* מתוך: “דיוניסוס הצלוב” – על הגותו ויצירתו של ניטשה. מסה מאת יורגן ניראד, הוצאת עם עובד, 2001