דבי מרגלית, כסאות, 2008, פחם ואקריליק על נייר
חברים חדשים 2012
תערוכה קבוצתית
אוצרת: טליה טוקטלי
8 בספטמבר — 20 באוקטובר, 2012
בחצר, סמוך לסטודיו של דבי מרגלית, רבץ ארנב בכלוב ולידו עציץ סחלב פורח. ארנב ולידו סחלב. המפגש בסטודיו של דבי היה הראשון מבין הביקורים שערכנו אחת אצל רעותה
המפגש המקרי ביננו כחברות חדשות באגודת אמני ירושלים זימן אתגר; האם על אף פער הגילאים, טכניקות העבודה השונות והחומרים השונים בהם יוצרת כל אחת מאתנו, מתקיימת בכל זאת שפה תת קרקעית משותפת?
תוך כדי ביקורים הדדיים בסטודיות, מפגשים ושיחות על תהליכי העבודה, מצאנו קשרים בנושאים המעסיקים אותנו כאמניות. חלקם באים לביטוי בעבודות המוצגות במקבץ תערוכות היחיד.
שלושתנו אמניות סטודיו. הסטודיו מהווה חלל עבודה מחייב ומעשה האמנות הוא שיגרת חיינו. שהייה בסטודיו מאפשרת ומציעה תהליכי עבודה ארוכים והתבוננויות חוזרות.
מצאנו כי חשיבותו של המפגש עם החומר – המגע, קרבת היד, הריח – נגיעה חושית ממשית, בין אם בצבע, בחומר, בגבס,בחוט או פרווה– קריטיים עבורנו בתהליך היצירה.
כל זה בא לידי ביטוי באופנים שונים. ברגישות הנחת הצבעים בציורים של דבי מרגלית, במעשה החומרי בעבודתה של מיה מוצ’בסקי פרנס כמו גם במתיחת גבולות החומר בעבודותיי.
כל אמנית בדרכה מתדיינת עם חלל פנימי שיש בו סממנים ביתיים ומתייחסת לעצמים פמיליאריים טעוני היסטוריה וזיכרון פרטי אינטימי .
דבי מרגלית מציגה רישומים גדולים בפחם טבעי ללא פיקסטיב. הרישומים נעשו בסטודיו באור טבעי. ברישומים מופיעה כורסא אשר שימשה את דבי להנקה כאם צעירה. הכורסא נאספה מהרחוב בניו יורק, הגיעה עם המשפחה לארץ ובהמשך ‘עברה דירה’ מהבית לסטודיו. הרהיט האינטימי מופיע שוב ושוב, כאשר דבי עסוקה בחיפוש מתמשך באשר למהות היחסים המתקיימים בחלל הסטודיו.
מיה מוצ’בסקי פרנס מציגה משטח זיכרון המתייחס לשטיח אשר נעשה במשותף בידי סבה וסבתה. השטיח הגיע איתם מקולומביה בהגיעם ארצה לביקור. מתנה לילדה. מאז ריפד השטיח את חדרה מילדות לבגרות. מיה בחרה להנכיח את חלקו האחורי של השטיח. הטבעת השטיח ביציקת גבס משמרת את זיכרון עבודת היד המשותפת כמו גם את סימני הזמן והחומר.
במעילי הצמר הטבעי מהם מתוח אוהל סיירים רפוי ביטנה שאני מציגה, השתמשו אמי וסבתי בארץ. בסמוך לאוהל מונחים כלבים מפורצלן על שאריות פרוות דב וכבש שנותרו ממעילים של סבי וסבתי אשר ניספו בשואה.על לוח מתכת מהודקות באמצעות מגנט אותיות היוצרות את המשפט: “אין לי ידי זהב וגם אין לי טעם טוב” המתח האסתטי כפי שמגולם בצירוף המילים טעם טוב מהווה בסיס מאתגר להמשך הקשר בינינו בחברות החדשה.
- דבי מרגלית
- טליה טוקטלי
- מיה מוצ’בסקי פרנס