מרים סמולר, עובר, 2010, תצריב, אקווטינטת-סוכר, חומצה חיה ואקווטינטה משויפת
זרעים חיים
אוצרת: אירנה גורדון
21 בינואר — 10 במרץ, 2012
תערוכתה של מרים סמולר מציגה מכלול עבודות חדשות אותן יצרה בשלוש השנים האחרונות העוסקות בהיריון כנושא אסתטי, סמלי ורגשי. העבודות בתערוכה נוגעות במתח שבין אינטימיות לחשיפה ובין פנים לחוץ המצוי בלב תהליך ההיריון ובהקבלות שלו למעשה האמנות עצמו. סמולר מתבוננת בגוף ההריוני של האישה על מצביו השונים, ומאמצת אותו כנקודת מוצא לגלגולים צורניים הנעים ללא הרף בין הפיגורטיבי למופשט.
באמצעות רישום, ציור, תחריט וטכניקה מעורבת המשלבת בדי רקמה וחומרים אחרים היא בוחנת את חווית ההיריון בממד הפרטי אל מול זה הקולקטיבי. מושגים של היפה והשלם אל מול הגרוטסקי, ההומוריסטי והמכוער משמשים אותה בערבוביה ומאפשרים לה להעלות מרחב של הקשרים תרבותיים, חברתיים ורוחניים המתהווים מתוך החקירה האמנותית. לצד גוף האישה המשתנה בחיצוניותו, סמולר לוקחת את הצופה פנימה, אל תוך גוף האישה, אל העובר, שכל כולו השתנות בלתי פוסקת מכאוס לסדר, מאי-צורה לצורה.
עבודותיה של סמולר נדברות עם תולדות האמנות המערבית: חלקן מאזכרות אלות-נשים ארכאיות כמו זו של ונוס מווילנדורף, אותה צלמית פרהיסטורית שאברי הרבייה שלה מודגשים ומוגזמים. עבודות אחרות, ביניהן אלה הקרויות “מדונה” מאותתות, מחד, לעבר התעברות מרים מרוח הקודש בנצרות, ואת ייצוג גופה באמנות לא כדמות בשר ודם אלא ככלי וסמל אמוני. מאידך, הן מסמנות את ההיעדר הכמעט מוחלט של דמות האישה ההיריונית באמנות המערבית מתרבות יוון ועד למאה ה-20, למעט במקרים בודדים (הרמיזה האפשרית בנישואי הזוג ארנולפיני של יאן ואן אייק מ-1434 או דיוקן אישה הרה של רפאל מ-1506). ואילו בעבודות המתכתבות עם יצירותיו של האמן המודרניסטי גוסטב קלימט, היא יוצרת מחווה לאמן אשר עסק באופן מתמשך ובולט בדמות האישה ההריונית, בחן באמצעותה מצבים נפשיים ופיסיים, וייצג דרכה את מעגלי החיים והמוות.
עבור הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס, הסובייקט האתי הוא סובייקט בהיריון, שכן הוא נושא בתוכו את האחר ומרגיש אותו מבפנים. בה בשעה הוא יודע שהאחר אינו שלו, אינו בבעלותו, כי הוא בעל נשמה נפרדת. לוינס הצביע על ההיריון כאתר המגלם את האחר שחייבים להכילו, ואשר יש כלפיו אחריות שלא ניתן להשתחרר ממנה. ההיריון לדידו של לוינס הוא בריאה של היות בשביל האחר. מומנטים אלה ואחרים נטועים בעבודותיה של סמולר, עבודות השבות ופורשות מעברים חומריים ותודעתיים בין ה”אני” ל”אחר”, בין היווצרות להתפוררות ובין בריאה אישית לבריאה קוסמולוגית.
אירנה גורדון