התהוות: יש מ-יש, יש מ-אין

אנסטסיה בן-יעקב מנהלת בעבודותיה דיאלוג מתמשך עם אמני רנסנס בולטים, ביניהם פיירו דלה פרנצ’סקה, ולאסקז וורמיר. בעודה מוודאת כי המקור הרנסנסי ניתן לזיהוי בציורים בבהירות, מחליפה בן-יעקב את הפרסונה של הציור בדמותה שלה ובמעגל המיידי של משפחתה. כך היא ממזגת בין ההווה והעבר, כאשר אל הדיאלוג הצורני מתווסף גם מימד של אינטראקציה בזמן.
עבודותיה של אנסטסיה בן יעקב הן תוצאה של חשיבה אמנותית מורכבת. נושאים כגון הנוכחות האלוהית, המיוצגת בציורים על ידי אותיות ומילים מתוך תפילות עבריות; איקונוגרפיה רנסנסית ידועה; האמנית ומשפחתה הקרובה; האמנית אל מול הטבע, הטבע הדומם והנוף – משמשים אותה ליצירת מציאות ציורית רבת-שכבות ואניגמטית, המתייחסת בה בעת אל הממשי ואל הנסתר.

התערוכה מלווה בקטלוג.

אנסטסיה בן-יעקב | התהוות: יש מ-יש, יש מ-אין

במשך שנים למדה אנסטסיה בן-יעקב להכיר את מדבר יהודה, ללכוד את האור המסנוור על המרחבים העצומים, את כהות הצללים בנקיקים החבויים, את פסגות
ההרים המאיימים ואת צללי העננים החולפים, המתחדשים תדיר בעבודותיה. הניסיון להפנים את עוצמת המהות של הנוף הפתוח קירב אותה אל השקט ואל ההרמוניה. תחושות אלה חוותה לימים גם בעמדה אל מול ציורי הרנסנס. מבחינתה, הנוף ואמנות הרנסנס קשורים זה לזה בקשר ישיר, שניהם מרחיבים את מודעותה לאמנות ואת האופק הרוחני שלה.
בשנת 2003 התרשמה בן-יעקב עמוקות מציור השמן המונומנטאלי של הצייר האיטלקי קרוואג’יו, “מות הקדושים של המרטיר מתי”. ההנגדה המתקיימת בו בין צורות שונות ומערך האור-צל העולה ממנו ריתקו אותה לא פחות מן הנוף הבראשיתי של מדבר יהודה .במשך חודשים עבדה על גרסתה האישית של הציור, מתרגמת את
אינטונציית הצבעים המקורית למשיכות אור וצל בפחם. במהלך העבודה הוסיפה והדביקה גיליונות נייר לכל קטע של הציור שחקרה. עבודה מקיפה זו סימנה נקודת
מפנה באמנותה. מכאן החל שיח מתמשך על צורה וזמן עם אמני מופת וביניהם, פיירו דלה פרנצ’סקה, ורמיר וולאסקז.
בתנועתה בין עבודות רחבות מימדים למיניאטורות, בין יצירות קלאסיות לעיסוק בנושאים עכשוויים, יצרה בן-יעקב מציאות רבת פנים השואבת מציורי הרנסנס, על
התֶמות המיוחדות להם וההילה שבהם, בעודה שומרת על המבע שביצירות המקוריות. בהומור דק, בן-יעקב מחליפה את הפרסונות של הציור בפניה החקרניות ובדמויות מהמעגל המיידי של משפחתה ובזאת ממזגת בין ההווה לעבר. כך בציור “לס מנינס ומשפחתי בעקבות ולאסקז” שובץ בראש הציור דיוקנו של בעלה, הפסל והמורה הראשון שלה לאמנות, איזי בן-יעקב ז”ל. לדברי האמנית, הציור מציג מצבים ויחסים שונים בין המשתתפים, משל היו הדמויות על במה המחוברת אל אחורי הקלעים שלה, מודעות היטב למשחק בכל המרחבים, למבטיהן ולתנועותיהן. העניין הגובר של בן-יעקב במסורת היהודית מורגש בעבודותיה האחרונות. אותיות, מילים ומשפטים מצוטטים מן התפילה ומן המקורות היהודיים ומונכחים בציור כמימד נוסף של מציאות. כך למשל, ביצירה הנקראת על שם קטע מתפילת הבקשות לפני
יום הכיפורים, “שימו לב על הנשמה”, מנהלת האמנית דיאלוג עם הציור “הערצת הרך הנולד” מאת דלה פרנצ’סקה ועם המסורת היהודית גם יחד. האות הכתובה
הופכת רמז לנוכחות אלוהית ומקנה ליצירה משמעות פנימית נוספת. יצירתה של אנסטסיה בן-יעקב נובעת מחשיבה אמנותית מורכבת. נושאיה העיקריים
הם הנוכחות האלוהית המיוצגת על-ידי אותיות ומילים עבריות מהתפילה, ציורי מופת ידועים ,האמנית ובני משפחתה הקרובה, האמנית אל מול הטבע והנוף וכן טבע
דומם. באמצעותם היא יוצרת מציאות ציורית אניגמטית, המתייחסת אל הממשי ואל הנסתר כאחד.