הצמח הרגיש

“הצמח הרגיש” מציע מבט רפלקסיבי על היבטים של מין ומגדר ומתבסס על מקורות השראה פואטיים וחזותיים מן המאה ה-19, לצד תמות מעולם המדע והבוטניקה. הגינה הוויקטוריאנית מופיעה בתערוכה כמוקד המגלם בתוכו מרחב ביתי, כמו גם אתר נשי של תעסוקה, למידה והרחבת דעת. המוסרנות ששלטה בחברה הוויקטוריאנית, לצד ההפרדה המגדרית הנוקשה, הותירו את הנשים במרחב הדומסטי, כשבוטניקה וגינון נחשבו כעיסוקים נשיים ראויים. באנגליה של הזמן, הגינה משקפת את העניין הגובר בעולם החי והצומח. למן המהפכה הדרוויניסטית – נקודת המפנה מן הפוזיטיביזם אל התצפית וירידה לשורש המינים – הגינה היא גם בבואה של האימפריה הבריטית, של שליטה באמצעות ידע, סיווג ומחקר. התערוכה נוגעת במתח שבין האתוס המדעי לזה הרומנטי, שהתבוננותו בטבע רגשנית ומהורהרת; כך משתקף המוטיב הנאו-גותי, כגלגול של רגישות רומנטית שהודחקה.

כותרת התערוכה לקוחה מפואמה מאת המשורר הרומנטי פרסי שלי, “הצמח הרגיש” (1820). שלי מתאר יחסי אהבה הנרקמים בין אישה וה-Mimosa pudica (“מימוזה ביישנית”) הצומחת בגינתה- זן הנחשב נדיר ורגיש למגע. כבמין היפוך מגדרי, הצמח מקבל תכונות גבריות; התיאור האנתרופומורפי שלו כיצור מיני המגיב לסביבתו, אופייני לתפיסה הרומנטית ומעלה מטאפורה כוללת על חיים ומוות: מותה של “הליידי” מותיר גן נטוש ומוזנח ואת צמח המימוזה, כשהוא שבור-לב. מקור נוסף לתערוכה הוא רישום פחם של האמן הצרפתי הסימבוליסט אודילון רדון, בשם “איש הקקטוס” (1881). רדון יצר את הרישום לאחר ביקור בתצוגה פומבית של קבוצת ילידים מארגנטינה; “איש הקקטוס”, שבו דמות ילידית הנטועה בעציץ וראשה מצמיח קוצים, מתקשר לפחד מנסיגה אל אינסטינקטים ראשוניים, לצד כמיהה אלי פשטות אבודה.

כמבקשת לערוך ניסוי רעיוני במיצב תלוי-המקום, כץ מינרבו מחליפה בין “איש הקקטוס”, אותו עוקרת מסביבתו הטבעית-הפראית, כדי לשתול אותו במקום “הצמח הרגיש” בגינה הוויקטוריאנית המבויתת. בכך היא מערערת על סדרי עולם “טבעיים” לכאורה, ופוערת סדק במוסכמות תרבותיות-מגדריות. כשהיא מעקרת את “איש הקקטוס” מתכונותיו הגבריות ומרוקנת אותו מתכולתו, הוא נעשה לנשל, לקליפה – אטריבוט של כוח ועוצמה, המסוגל להכיל את ה”אחר” כסמל של שונות וחריגות ולהעצימו בתוך מרחב של קונבנציות גבריות.

סך האלמנטים שבמיצב כורכים יחד שורה של דיסציפלינות – מאמנות חזותית ובוטניקה ועד עיצוב אופנה –ומתעלים ערכים חזותיים ורעיוניים מן המאה ה-19. זהו עולם מקודד שמרכיביו נדמים כרוחות רפאים המוצגים לראווה – אובייקטים של תשוקה, מאופקים וטעונים-רגשית גם יחד, המצטרפים לנרטיב עכשווי של שונות ומגדר.