הסטודיו: ציורים 2005 – 2011
דבי מרגלית
אוצרת: אמילי ד. בילסקי
10 בספטמבר — 22 באוקטובר, 2011
ציוריה של דבי מרגלית המתארים חללי פנים, דמויות וטבע דומם, פורסים לעינינו עולם שלם של יחסים בין בני אדם ורגשות מורכבים. מרגלית מתעקשת בעבודתה שלא לחרוג מכותלי הסטודיו של האמן אל חיק הטבע או אל העיר הגדולה. היא מתמקדת בטל ובליסון, שתי מודליסטיות האהובות עליה, כמו גם במבחר מצומצם של אביזרים, רהיטים וחפצים. באופן פרדוקסלי, דווקא הבחירה להישאר בחלל התחום של הסטודיו משחררת את האמנית ומאפשרת לה לחקור מנעד רחב של נסיבות ורגשות כמו בדידות, אירוניה, געגועים, רוך, אחווה ועוד.
האמנית בוחנת את אפשרויות הביטוי של הדמות באמצעות שילובן של טל וליסון במגוון רחב של הקשרים. ניואנסים עדינים של תנוחה, של צבע ושל יחסים בין הדוגמניות עצמן ובינן לבין החלל, יוצרים דרמות שקטות. אף שחלק מהקומפוזיציות מצוירות על מצע זעיר, הן מקרינות עצמה כשל יצירות הגדולות מהן עשרת מונים. לעתים פניהן של הדוגמניות נטולות תווים מוגדרים, והצופה נאלץ להתייחס בשימת לב מרובה לפרטי היציבה והרקע, לצבע ולתנועות המכחול. בעבודות בהן האמנית מציבה את הדמויות על רקע של קיר אטום, מודגש הסטודיו כחלל סגור, הרמטי. בעבודות אחרות כוללת האמנית את החלונות ואת דלתות הזכוכית של הסטודיו שלה. חלונות מציינים את הגבול בין המרחב הפרטי לציבורי; הם מגשרים בין הסטודיו המוכר והמגונן לבין מחוזות חדשים. החלונות של מרגלית מביעים כמיהה אל מה שמעבר להם.
בין החפצים הפזורים בסטודיו בולטת גולגולת פלסטיק שמרגלית מכנה “גרטרוד”. הגולגולת מייצגת את עולם הסטודיו אך גם את ארעיותם של החיים ואת נוכחותו הבלתי נמנעת של המוות. אולם בעבודות רבות גרטרוד אינה ניתנת לזיהוי מיד כגולגולת; משטחיה הגליים הם אובייקט “ידידותי” לתיעוד בתנאים משתנים, כפי שאמר פול סזאן, שהרבה לצייר גולגלות בקומפוזיציות של טבע דומם: “גולגולת היא דבר נהדר לציור”.
המוטיבים החוזרים ונשנים בעבודתה של מרגלית – חלונות, מראות, כנים, דוגמניות ודמות האמנית עצמה – מהווים הרהור מתמשך במעשה ההתבוננות ובמלאכת האמנות. בציור המונומנטלי “סיכום”, האמנית מציירת את עצמה בעבודה, אולם היא בוחרת לתאר את עצמה מתבוננת במושא הציור שלה, ולא אוחזת בפלטת צבעים או מושחת צבע על בד. בכך היא מדגישה את מקומה המרכזי של ההתבוננות במעשה האמנות שלה. הפיכתה של ההסתכלות על המציאות החומרית למהות ממשית של צבע על גבי בד, נועדה לחשוף היבטים של נפש האדם ורוחו. זו שליחותו של הצייר, והיא שזורה לכל אורך יצירתה של מרגלית. בסטודיו, האתר הנבחר של מרגלית, מתרחשת האלכימיה הזאת.
אמילי ד. בילסקי